הריקוד מחבר אותנו אל הגוף.
הגוף הוא שער אל הרוח.
מהגשמי אל הבלתי-גשמי.
מהמגבלות הפיזיות, אל מעבר לאשליית הצורה,
מעבר לתפיסת החושים.

התמקדות בתחושות הגוף הפנימי מובילה אותנו אל המרחב האינסופי של המקור.

אל אלוהים.

ההתמקדות בגוף מוציאה אותנו מהראש,מראה לנו את המציאות האמיתית של הרגע מעבר לאשליית הפירוד.
הגוף הוא תמיד כאן ועכשיו.
הוא לא אתמול ומחר כמו הראש.
הראש מלא בהתניות העבר ובפחדים ותקוות לעתיד.
הגוף נמצא בהווה.
עכשיו, אם נתמקד בו, ניפתח אל הרגע הזה. ההווה.

כשאנחנו מעבירים את מיקוד התודעה מהמחשבות אל הגוף
אנחנו מתחילים לחוש את המציאות האמיתית,
שלא ניתנת להסבר מילולי, הגיוני.
אנחנו לא "מבינים" את המציאות.
אנחנו חווים אותה.

וככל שנעמיק בתחושות של הגוף הפנימי נגלה שאין לו סוף.
אין לו צורה ואין לו גבולות.
ככה אנחנו נפתחים למקור.
מיקוד התודעה בראש, במחשבות, סוגר אותנו.
הראש עמוס במחשבות, התניות ותפיסות.
כל עוד נתמקד בהן- הן יהיו המציאות שלנו.
הן יעצבו את מי שאנחנו.
נהיה לחוצים, נזדקן, נרגיש כבדים ושחוקים.

כשהתודעה עוברת להתמקד בתחושות הגוף-
אנחנו משנים תדר.
כמו רדיו, שבמקום לקלוט את גלי תחנת הראש- עכשיו קולט את גלי המקור.
כשאנחנו מתחברים לתדר של המקור, הוא משנה אותנו פיזית ונפשית.
פתאום אנחנו מתחילים לשמוע את השקט הקיים תמיד מעבר לכול.
שקט הווייתי.

פתחנו את עצמנו למקור ועכשיו גלים של שקט, של אהבה, מציפים אותנו.
הגלים האלה מרפאים אותנו, משאירים אותנו צעירים. רגועים.
המקור אף פעם לא מזדקן. האנרגיה שלו תמיד שופעת חיות ואהבה.
דרך הגוף אנחנו יכולים ממש לחוש אותו.

הגוף הוא המקום בו המקור-
הבלתי-גשמי- פוגש את הגשמי.
הוא השער שלנו אל הנצחי.

הביאו את המודעות אל הגוף.
שאלו את עצמכם- איזה תחושות יש לי בידיים, ברגליים, בבטן, באגן,
בחזה, בראש...
כל פעם עוד ועוד חלקים.
כל פעם יותר לעומק.
עד שתוכלו לחוש גם את האברים הפנימיים, את השרירים, את העצמות.

עד שתרגישו את האנרגיה העדינה מלאת החיות שזורמת עמוק בתוככם.

תנו לנשימה לקחת אתכם פנימה.
בעיניים עצומות, בנשימה רגועה.
התודעה ממוקדת כולה בתחושות הגוף.
עכשיו, מתוך מעמקי הגוף, שאלו את עצמכם-
האם יש לי צורה?
האם יש לי גבולות?