קבלת החלטות היא אולי המיומנות הכי חשובה שאי פעם רכשנו. אותה יכולת לתכלל שיקולים, יכולות ערכים ורצונות ולהפוך אותם לצעד הבא שלנו או לצעד הגדול שלנו שמורכב מאלפי צעדים קטנים, היא יותר חשובה מהיכולת שלנו לקבל ציונים גבוהים, יותר חשובה מגמישות (אף על פי שאי אפשר בלעדיה), מיכולת ניהול הזמן והמולטיטסקינג שלנו (שאין להמעיט בערכן) וגם מאוריינות דיגיטאלית (למרות מה שמספרים לנו בכל מקום). כל הדברים האלו הם מהותיים (בנוסף למיומנויות נוספות כמובן) למסלול שבחרנו, אולם בלי החלטה לגבי מה המסלול הזה יהיה, הם יהיו משולים לריצה ממושכת במקום. אבל מה קורה אם ההחלטה לעשות רילוקיישן היא לא החלטה שאנחנו לגמרי שלמות איתה? מה קורה אם היא נובעת מהזדמנות תעסוקתית\לימודית אצל בן הזוג האהוב שלנו ואנחנו אולי רואות את הפוטנציאל אבל לא בטוחות איפה אנחנו נמצאות בתמונה הזו? במילים אחרות: כאשר ההחלטה הגדולה הזו היא לא לחלוטין מעשה ידינו, האם פה מסתיימת היכולת שלנו לקבל את ההחלטות הנוספות שבדרך? המפה היא עדיין אצלכן וכך גם יכולת הניווט של הרכב הגדול הזה - החיים שלנו