הפוסט הזה ישב זמן מה בראש שלי וחווה גלגולים.

הבוקר נודע לי על לכתה של קולגה, שי פיפקו ז"ל.

עורכת לשון, מתרגמת, כותבת מגוון של תכנים, חברת הקהילה הגאה ואולי אפילו שכנה ברחוב הארוך שאני גרה בו ברמת גן, הנושק בצידו האחד לגבעתיים ולדרום תל אביב, ובצידו האחר לבני ברק.

לצערי, לא הספקתי להכירה. אמר המשורר הצרפתי שארל בודלר במאה ה-19 כי בעיר לעיתים נוכל להתכנס כל אחד-ת בעצמו-ה, למרות כמות הא-נשים.

הדבר נכון ביתר שאת במאה ה-21.

שי הותירה אחריה הורים, אח ובת זוג מסורה, אשר עשתה מאמץ וחיפשה אחריה עד לסוף המר.

אני זוכרת שבקבוצה מסוימת להיכרות בין נשים* גאות, שי הייתה מגיבה ומתקנת מה שנראה לה כשגיאות בלשון.

מפאת כבוד לקרוביה, לא אדון בתגובות שעלו לדבר.

לאחרונה, בזכות גישה פתוחה למקצוע עריכת הלשון, שהתגבשה בי לאט לאט, אני שואלת את עצמי:

האם יש שגיאות בלשון?

בתחילה חשבתי שיש כללים בלשון, ויש לקיימם כלשונם.

עוד בלימודי העריכה, גיליתי מפי מרצה, פרופסור וחבר ותיק באקדמיה ללשון, כי במקרים מסוימים "יש יותר יוצאים מן הכלל מאשר כלל".

עם הזמן, גיליתי שימושים יצירתיים בלשון אצל לקוחותיי, ולא רציתי לגעת בהם.

למשל, היה לי לקוח שכתב ספר בנושא כלכלה ויצר משחקי מילים נהדרים ואף הומוריסטיים על פי ניבים וביטויים ידועים.

לא מזמן התחלתי לעבוד על שדרוג הלשון בספר סיפורת מעניין מאוד. בשיחה עם הלקוחה בתחילת התהליך, היא התלוננה כי בעת עריכת הספרות ניסו להשמיט שימושים יצירתיים שעשתה בשפה. עריכת ספרות היא עריכה שנהוג לעשות בספרים לפני עריכת הלשון, והיא נוגעת בעיקר לתוכן ולדרכים להעברת הטקסט בבהירות ועל פי עקרונות ספרות. נדון בה בהמשך, אלמד גם לעשות עריכה זו.

סיפרתי ללקוחה על גישתי הפתוחה, על החשיבות של הביטוי האישי הייחודי של כל לקוח-ה בעיניי, על המקום שאני נותנת לשימושים יצירתיים בשפה, למשחקי מילים ועוד.

כדי לשמור על פרטיות הלקוחה, אדגים את העניין בשימוש שיצרתי אני בהשראת שימוש שהציעו לה למחוק, כי אמרו שהוא שגיאה.

האם השימוש "היא חפרה בערמת בגדים" נכון?

יש פרופסורית שלמדתי איתה וסייעתי לה במחקרה. היא חקרה, בין היתר, שימוש ליטרלי ושימוש מטאפורי בפעלים.

בהשראת התיאוריה שלה, בשימוש ליטרלי בפועל "חפרה" נצפה כי החפירה תתבצע בחול או באדמה. נצפה כי היא תיעשה באמצעות ידיים, בתנועות מסוימות חוזרות במידה זו או אחרת, או באמצעות כלי חפירה כלשהו. נצפה כי בעת הפעולה יתפזרו גרגרי חול או אדמה וכי בסופה נקבל גומה או בור. אולי נמצא דבר מה בבור או בגומה.

עכשיו, בואו נדמיין מישהי* עומדת לפני ערמת בגדים בחנות יד שנייה. בידיה היא מפזרת לכל עבר בגדים שאינם מוצאים חן בעיניה. החנות נצבעת בשלל צבעים, במגוון מרקמים, דוגמאות, הדפסים וסוגי בד. אולי נוצר בערמה מעין בור, וקירותיו הם בגדים אחרים. היא ממשיכה באותן תנועות ידיים, ולבסוף, מתחתית הבור קורא אליה נצנוץ בגלים קטנים – מדבקות פלסטיק יפות בצורת יהלומים מאורגנות בעיגול, המרמזות על הבגד שחיפשה כל הזמן הזה.

מטאפורה יצירתית, לא?

נדון עוד במטאפורות ובמקומן הטבעי לחלוטין בשפה כולה, ולא רק בספרות היפה.

יהי זכרה של שי ברוך.