שתיים בלילה, העיניים נפקחות רגע לפני השעון המעורר שבטלפון. שיא החורף, ינואר כבר מתחיל להזדקן ואתה מתיישב ופוקח עיניים, רק לפני שעות ספורות חזרת הביתה והתמוטטת על המיטה ועכשיו אתה ער מחדש והמוח לאיטו חוזר למצב מוצק. אתה מביט סביב החדר, מיטיב את השמיכה על אשתך, מלטף ליטוף מהיר, היא עייפה, בדיוק נולד לכם ילד לפני כמה ימים הוא מתוק, תמים, יפה ובחוץ יש מלחמה.

אתה יוצא מהבית, קור אימים בחוץ, לא רחוק מכאן נפלו טילים, נפצע גם ילד. חושך שמופר על ידי אלומת פנס בודד, בקצה רחוב עם בתים קטנים מסתיר את הנמים ואת אלה שלא מצליחים לישון. הלילה שקט במיוחד, מסרב להפריע אם תהיה אזעקה. מניע את הרכב. מד הטמפרטורה מראה על קיפאון, גם המלחמה לא תעצור את המדבר מלצנן עצמו בלילה. אתה גולש עם המכונית לכוון העבודה כי יש מלחמה ומישהו צריך לדאוג לאוכל חם לחברים בשטח.

אתה מגיע למפעל, מטבח גדול של קייטרינג. אמצע הלילה וכאילו צהריים, אנשים מתרוצצים כמו נמלים בקצה האביב, מלגזות מזמזמות ואור כתום של פנסי ענק מאיר את הכול. הטבחים בוחשים מטעמים על כיריים, מתבלים, טועמים והעיניים נוצצות, המנכ"ל ביקש שיבשלו  "אוכל של אמא" לחיילים, הם יעשו הכול למלא מבוקשו. עשרות אלפי מנות נארזות במכונה נוצצת, נאטמות ועולות על עגלה, שף רוזליס מביט בסיפוק ומחייך, הוא כבר כמה ימים לא ראה את הבית. את המבצע הזה הוא יסיים ויהי מה וכולם ילקקו את השפתיים. עוד מעט יחממו וישלחו לחברים בשדה הקרב. בארגזים מסודרים שורות שורות כמו חיילים, לכל מנה יש כתובת אתה לוחש ומתפלל שישובו בשלום. מנת קרב אתה נזכר, פעם הייתה אחרת, פעם לעסו גושים חומים מקופסאות מתכת היום היא "חתיכית" וחמימה.

אתה נזכר בילד שלך התמים, שרק נולד, שישן בבית ותיכף שיצא אל העולם נפלו טילים, ובא לך שזאת תהיה המלחמה האחרונה שלו ויישארו לו ממנה רק סיפורים. מחשבה עוברת בראש על אח שלך ביחידה מובחרת, מסתובב איפה שהוא באיזה גבול לא ברור, ואורז מנה גם בשבילו.

שחר מתחיל את יומו, ללא חופזה, מדויק וחרישי, הנהגים מעמיסים את מנות הקרב ויוצאים אל הקווים. בחירוף נפש נוסעים אל אזורי הקרב, לוחמים ללא מדים. גם כאן נופלים טילים, אבל הצוות כולו בעבודה, תחושת שליחות של אנשים שאוהבים את המדינה בלי חשבונות, יוצקים בין טיל לטיל, זר מעדנים שמתובל באהבה, לילדים שנלחמים, שלא שואלים שאלות.

הבוקר כבר כאן, הטלפון רוטט, מסרון ממפקד בשטח, מספר שהיה טעים שהאוכל מחזק, שהמורל גבוה והחברה אמיצים. העייפות שאפפה אותי פגה ברגע אחד, ותפילה לשלום שזה יהיה המבצע האחרון נלחשה מבין שפתיי.