דנה רובין - מאפשרת יכולות / בלוג

קיימת שאיפה לשלמות לאימוץ חוסר שלמות כחלק מהמסע שלנו. שלמות, או הרצון בה, עלולים לפעמים להוות מחסום ביחסים טיפוליים. כאשר מטפלים מציגים את עצמם כ"מושלמים", מטופלים עלולים להרגיש מנותקים או מנוכרים, מתוך מחשבה שהפגמים שלהם עצמם אינם מקובלים. השנה החדשה היא הזמנה להשיל את האשליות הללו ולאפשר מרחב ליצירת קשרים עמוקים ואותנטיים יותר - כאלה המבוססים על פגיעות והבנה הדדית. 

לעיתים קיימת תפיסה שעל המטפל להיות "מושלם" – חף מבעיות, מאוזן לחלוטין ובעל תשובות לכל שאלה. אך האם זוהי באמת הדרך הנכונה לגשת לתהליך הריפוי, במיוחד בתקופה של התחדשות? האם עלינו להיות מושלמים בטרם נעזור למישהו אחר? התשובה היא מורכבת יותר ומובילה אותנו למסע של הבנה עצמית, קבלה ואנושיות שלמה .

כמטפלים, אנו נכנסים לתחום הטיפול מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לעזור. לעיתים, התהליכים הטיפוליים מצליחים ומניבים תוצאות משמעותיות, אך ישנם מקרים שבהם, למרות כל המאמצים, המטופל אינו משתפר. מצב כזה עלול לעורר במטפל תחושות של כישלון, חוסר אונים ואפילו ספק עצמי. אז מה קורה כאשר אנו, המטפלים, נתקלים במגבלות שלנו? האם יש כאן כישלון אישי או שמא הזדמנות ללמידה וצמיחה? האם הריפוי תלוי רק ביכולות שלנו, או שמא ישנם גורמים נוספים בתהליך שמעבר לשליטתנו? 

אנושיות שלמה: קבלת הלא-מושלם 

"אנושיות שלמה" אינה מתייחסת למצב של שלמות מוחלטת, אלא לקבלה מלאה של כל היבטי האנושיות שלנו – החוזקות והחולשות כאחד. ברנה בראון, חוקרת ידועה בתחום הפגיעות והאומץ, טוענת כי "פגיעות היא מדד האומץ שלנו". היכולת שלנו להכיר בחוסר השלמות היא למעשה סימן לכוח ולאומץ.  

כניסה עם לב מלא חמלה – כלפי עצמנו וכלפי המטופלים – יכולה להגדיר מחדש את הגישה הטיפולית שלנו. כאשר אנו מרככים את השיפוט שלנו לגבי חוסר השלמות שלנו, אנו מרחיבים את החמלה הזו גם לאחרים. זה יוצר סביבה טיפולית שבה המטופלים מרגישים בטוחים לחקור את חוסר השלמות שלהם ללא חשש משיפוטיות. המפתח להיות מטפל טוב אינו טמון בשאיפה לשלמות, אלא בפיתוח מודעות עצמית עמוקה. ככל שנבין טוב יותר את עצמנו, כך נוכל לעזור לאחרים באופן יעיל יותר.  

שחרור השליטה וזרימה טבעית 

בתהליך הטיפולי, ישנה נטייה מצד המטפלים לרצות לשלוט בכל מהלך ולהוביל את המטופל לעבר ריפוי. שאיפה זו נובעת מרצון כן להיטיב עם המטופל ולהבטיח תוצאות ברורות. עם זאת, שליטה מוחלטת עלולה להפוך למכשול, שכן היא יוצרת מתח ולחץ אצל המטפל והמטופל, ובכך חוסמת את הזרימה הטבעית של התהליך. 

שחרור הצורך בשליטה היא פעולה של פתיחות וענווה. כאשר מטפל משחרר את הרעיון שעליו לדעת הכל ולהוביל את המטופל לפתרון, הוא מפנה מקום להתחדשות ויצירתיות בתהליך הטיפולי. במקום להתמקד במתודולוגיות קבועות מראש, הוא מאפשר לעצמו ולמטופל להיות בהווה, להקשיב לגוף, לרגשות ולמצבים שעולים ברגע. 

שחרור השליטה מאפשר גמישות ופתיחות לדרכים חדשות – ייתכן שהתשובה לבעיה אינה בגישה שחשבנו עליה, אלא במקום בלתי צפוי. ברמה הרוחנית, שחרור השליטה הוא ביטוי לאמון בתהליך החיים ובכוח הריפוי הטבעי. הכרה בכך שהמטפל אינו "המושיע" היחיד, אלא שותף בתהליך שבו גם למטופל יש חלק פעיל, יוצרת תחושת שותפות אמיתית ומאפשרת ריפוי עמוק יותר. 

מכוח המאמץ לקלות הזרימה: פרדוקס הטיפול 

בעולם המודרני, אנו מורגלים לשאוף ליעדים ולהשיג תוצאות באמצעות מאמץ מתמשך. גישה זו מעצבת את חיינו במובנים רבים. עם זאת, בהקשר של טיפול וריפוי, המאמץ המוגזם עשוי דווקא להפריע לתהליך הטבעי. ככל שאנחנו מתאמצים יותר ומנסים לשלוט בתוצאה, כך אנו עלולים לחסום את הזרימה הטבעית שיכולה להוביל לריפוי עמוק ואותנטי. 

ריפוי הוא תהליך עדין וטבעי שדורש הקשבה וגמישות. כאשר המטפל או המטופל נכנסים לתהליך עם ציפיות נוקשות או רצון "לתקן" דבר מסוים בכל מחיר, הם עלולים ליצור מתח שמונע את היכולת של הגוף והנפש להתרפא בקצב המתאים להם. המאמץ, אם כן, יכול ליצור התנגדות פנימית במקום לזרום עם הכוח הטבעי של הגוף והנפש לרפא את עצמם. 

בתחום הטיפול, אימוץ גישה זו משחרר את המטפל והמטופל מלחץ ומתח, ומביא לחופש גדול יותר בתהליך. כשאנו מפסיקים לנסות "לתקן" ומתחילים להקשיב למה שקורה כאן ועכשיו, אנו מאפשרים לגוף ולנפש להוביל את הדרך. במקום לדחוף לעבר מטרה מסוימת, אנו מאפשרים לריפוי לזרום מתוך החכמה הפנימית של המטופל. 

לא להיאבק על תוצאות, אלא להיות פתוחים לתהליך עצמו ולסמוך עליו. זו גישה שמכבדת את המורכבות והחכמה הטבעית של הגוף והנפש, ומאפשרת לריפוי להתרחש באופן טבעי והרמוני. 

לסיכום: התחדשות במקום שלמות 

כדאי לזכור שהשלמות האמיתית אינה נמצאת בהיעדר פגמים, אלא בקבלה והבנה של אי-השלמות שלנו. כמו שהטבע מלמד אותנו – הזהב נמצא בבוץ שבתחתית הנהר, פנינים נוצרות בצדפים פגומים ופרח הלוטוס צומח מתוך הרפש. 

כל רגע הוא הזדמנות להתחיל מחדש, לא מתוך שאיפה לשלמות אלא מתוך קבלה והבנה עמוקה יותר של עצמנו. כשאנו מבינים שהשלמות האמיתית טמונה בקבלה של אי-השלמות, אנו יוצרים מרחב טיפולי בטוח ואותנטי עבור המטופלים שלנו. מרחב זה מאפשר להם לחקור את עצמם, לקבל את החלקים הפגומים שלהם ולגלות את האוצרות החבויים בתוכם. 

 בסופו של דבר, אולי זו המתנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק למטופלים שלנו – לא רק כמטפלים, אלא כבני אדם שמבינים את מורכבות החיים ומקבלים אותה במלואה, תוך פתיחות להתחדשות ולצמיחה מתמדת.