התמקדות ב"יש"
לאמן את הילד לראות את מה שיש במקום לשים את תשומת הלב על מה שאין - הינו הערך המשמעותי ביותר באימון. זה נכון מבחינה רגשית - יותר קל להתמודד עם הימצאותו של משהו מאשר עם אובדן או העדר של משהו. זה נכון גם מבחינה שכלית. כשיש משהו - אפשר לפעול איתו. כשאין משהו - עם מה נעבוד? ממש כפי שלימודי המתמטיקה מתחילים להסתבך עם הופעתו של המינוס, האין המתמטי. באימון אנחנו לומדים להתמקד במה שיש, ולא במה שאין. מה כן עשית היום, או השבוע, שקידם אותך לעבר המטרה שלך? מה כן יש בבית הספר הזה שבגללו שווה ללמוד בו? מה הצלחת לעשות עד כה בקשר לעניין החברתי שמטריד אותך? מה אתה כן אוהב במראה שלך? איך אתה מרגיש כשתשומת הלב שלך ב"יש" במקום ב"אין"? יומן הצלחות והכרות תודה היא אחת הדרכים להרגיל ילד למקד תשומת לב במה שיש. לצורך העניין על הילד לאמץ מחברת או פנקס קטן. אפשר להחזיק אותם ליד המיטה ולעשות את טקס רישום ההצלחות והכרות התודה לפני השינה. (אבל אפשר כמובן לעשות זאת גם בזמן אחר). בכל ערב, לפני השינה, על הילד לרשום חמש הצלחות שהיו לו. אלה יכולות להיות אפילו הצלחות קטנטנות, כמו "הצלחתי להקשיב לחצי שיעור היסטוריה". או "זכרתי, בכל פעם שתשומת הלב שלי בורחת בשיעור, להחזיר אותה ולנסות להקשיב". או "יצאתי להפסקה וניסיתי להצטרף לחבורת ילדים", ואפילו אם לא הצלחתי, זה עדיין הישג, כי ניסיתי. וכמובן שנרשום גם הצלחות גדולות, כמו "קיבלתי ציון טוב בהרבה מהממוצע שלי", או "הזמנתי חבר אלי הביתה לאחר הצהריים". ואחרי שרושמים הצלחות, רושמים הכרות תודה. על מה אני מכיר תודה היום? (חבר הזמין אותי להצטרף למשחק בהפסקה. ילדה מהכיתה הביאה לי שיעורי בית כשהייתי חולה, וכד'). ההרגל הזה, של רישום הצלחות והכרות תודה, יוצר הרגל חדש בתודעה. במקום שתשומת הלב תנדוד באופן קבוע למה שאין ולמה שחסר. הילד מתרגל למקד את תשומת ליבו במה שיש ובמה שמשמח, ואז, באורח פלא, הוא ממשיך ומגלה, ואף יוצר, עוד ועוד הזדמנויות כאלה. *נכתב ע"י רינה כורש ממציאת שיטת האימון האינטגרטיבי.
אפשר להזמין בהתאמה אישית — גודל, צבע וכמות לבחירתכם/ן.
