להאמין שאני מעצב
- בחמש השנים האחרונות השגרה שלי הייתה - לקום כל בוקר ולנסוע במסלול הקבוע שלי למכון הטכנולוגי בחולון,שם למדתי תקשורת חזותית. כמעט כל יום נתנו לנו שם את התחושה שאנחנו פורצי הדרך של המחר, שאנחנוהולכים לשנות את השוק. בנוסף קיבלנו זריקות עידוד לאגו מכולם, מחמאות על פרוייקטים טובים ומעניינים,על המאמץ שלנו ועל הכישרון שלנו. עם הזמן התחלנו להסתובב בתחושה שאנו באמת הקליברים של עולם העיצובושיש לנו המון מה להציע בחוץ, שהעולם קטן עלינו ורק חיכינו לסיום הלימודיםשמישהו ייתן לנו את האפשרות לעצב ולייצר.קבלת התואר הגיעה כל כך מהר שלא הצלחתי להבין מאיפה זה בא לי.כנראה שכשאומרים שהזמן טס באמת מתכוונים לזה. הזמן עף לו בקצב מסחרר והגעתי ליום הגדול. הציון האחרוןשלי על פרויקט הגמר הגיע והרגשת שחרור מדהימה הציפה אותי בכל גופי. הרגשתי שהעולם צריך להיזהר ממני - הנה אני בא , הנה אני מגיע לכבוש אותו. אני, אמיר, בעל תואר ראשון בתקשורת חזותית. איזו שמחה. איזו גאווה.באותו הרגע התחיל המסע החזק מכולם שלי עם עצמי - להאמין שאני מעצב.בימים הראשונים מרוב הנאה ותענוג על קבלת התואר בכלל לא נגעתי בעיצוב והתרחקתי מכל דבר שהיה קשורלעיצוב או לעבודה על מחשב. רציתי פשוט לנשום. להיות נוכח בעולם מבלי לקבל בריף, עבודה, מטלה או כל דברשצריך להכין לכיתה לשבוע הבא. נהניתי מהחופש שפתאום הוצע לי.בהחלטה של רגע טסתי לחו"ל לכמה ימים לנפוש לי ולהנות מהשקט הזה, בידיעהשכשאחזור לארץ אתחיל לכבושאת עולם העיצוב.
חודש לאחר שחזרתי לארץ התחלתי להבין שאני פשוט לא יכול שלא לעצב. זה בתוכי ואניחייב להתחיל לעשותדברים, לעצב ולעשות הכל מהכל. האסימון שהיה בחריץ נפל פתאום לא היה בריף, לא הייתה מטלה ולא מסגרת כלשהיא -השמיים הם הגבול שלי, וגם מעליהםיש עוד . המסגרת שהיתה בטוחה חמש שנים נגמרה ופתאום התחלתי להבין שהכל באחריותיעכשיו. מציאתהעבודה בידיי ואני אחראי ליצירה שלי מעכשיו. אף אחד לא ישב לי עלהראש ולא אקבל מיילים כיתתיים, אין יותרמרצה ותלמיד. אני באותו מקום כמו המרציםשלי... מקום של עבודה.רכשתי ידע בחמש השנים האלו ועכשיו המשימה הגדולה שלי לממש אותו.הבנתי שהמטלה שלי היא לפרוץ דרך ולהתחיל את הקרב שלי כדי להיות המעצב הנחשבשתמיד רציתי להיות,המעצב שכולם יגיעו אליו כדי לקבל ממנו את העיצוב הכי מדהים. אך לפתע, התחלתי לפקפק ברעיון הזה שאני הוא הגדול מכולם. התחלתי לחשוב שחסר ליהבריף הנוח שאומר לימה לעשות ואיך ומגדיר לי את הרעיון בכלליות, חוסר הגבולותוהמסגרתהיו פתאום למעצור, לרגע חשבתי שאין לי מושג איך לטרוף את העולם הזה. איןלי מושג מה לעשות, איך ומתי ?חוסר הגבולות גרם לי להתחיל לחשוב אם אני בכלל יכול להתמודד עם היותי מעצבבעולם ללא גבולות, הרי מי אנימול כל העולם?הפחד להתחיל להריץ את תיק העבודות מראיון עבודה לראיון עבודה החל לחלחל בי.אמיר, שסיים לפני רגע אתהלימודים, צריך להתחיל לרוץ להראות מה הוא שווה. האם אניבכלל אעמוד בזה ?חששות שלא חשבתי שיגיעו הגיעו ומילאו אותי בפחד.אמרתי לעצמי שהדרך הטובה ביותר היא להתחיל לאט לאט - לייצר, לבדוק, לשלוח קורותחיים ולנסות ליצור קשרים. לאט לאט אני אוכיח לעצמי שאני שווה המון, שאני יודעלעצב ואהיה למעצב הגדול שתמיד חלמתי להיות."להאמין שאני מעצב" הינו הפוסט הראשון שלי שפותח בפני עולם חדש של כתיבה.מקווה לשמוע אתדעתכם בנוגע לפוסטים שאפרסם ולדעת האם אתם חושבים כמוני או אחרת.www.amirshalev.com
סטודיו redigma לעיצוב גרפי
מעצב תקשורת חזותית בוידאו. ההתמחות שלי היא עיצוב בוידאו עם חומרים קיימים ללקוחות בינוניים וקטנים, ללא הוצאות מיותרות. התוצאה: עיצוב פרסומות וסרטים באיכות שאנו רואים בטלויזיה. עיצוב תקשורת חזותית היא