לאחר שגדלנו למדנו בגרנו והתבגרנו, הגיעה תקופת גדילה נוספת. עשינו צבא בנינו קריירה התחתנו נולדו לנו ילדים חיתנו את הילדים והיינו בפעילות נמרצת ב 60 השנים הראשונות לחיינו. הנה הגענו אל המנוחה והנחלה הזמן בו נוכל להקדיש רק לעצמינו. פחות נצטרך לחשוב על העתיד "החיים יפים". אבל כאן מתחילים המשברים: הפנסיה היא לא בדיוק כמו שחשבנו. אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמינו בזמן הפנוי שפתאום יש לנו לרוב. הילדים שהיו עיקר עולמינו כבר פחות זקוקים לנו. בסביבתנו אנשים מתחילים ללכת לעולמם ואנחנו מתחילים להתמודד עם אובדן ועם עתיד מפחיד ולא ידוע, פתאום הגוף שלנו כבר לא מתפקד כפי שציפינו, והמשבר הרגשי בעיצומו. זה הזמן לפנות אלי לעזרה מקצועית.

לפני כ 100 שנים, אתמול במושגי ההיסטוריה האנושית, המוות היה חלק אינטגרלי מחיינו. עם התפתחות הרפואה ובניית בתי חולים חדישים ומרווחים, המוות הופקע מהמשפחה הגרעינית והוצא מהבית מחיק הקרובים לבתי חולים והוספיסים. כיום כשהמוות תופש אותנו אנחנו לא מוכנים לקראתו. לפעמים המוות בא בהפתעה ולפעמים לאחר מחלה קשה. בכול מקרה מעורבים רגשות קשים. חלק מהרגשות הם טבעיים בתהליך עיבוד האבל ואנחנו עוברים אותם וממשיכים בשגרת החיים. לעתים יותר קשה לנו לחזור לחיים ואנו צריכים עזרה בהתמודדות ברגשות המבלבלים. יש לי ניסיון רב בהתמודדות עם שכול באופן אישי של שכול בגיל צעיר, וגם בטיפול במשפחות ובהורים ואחים שכולים מטעם משרד הביטחון.