חוק יחסי ממון בין בני זוג מאפשר להסדיר את מערכת היחסים בין בני זוג באמצעות הסכם עליו יחתמו שני הצדדים ויאושר על ידי בית המשפט. הסכם זה יהיה צופה פני העתיד ויכנס לתוקף בעת פקיעת הנישואין. בהסכם זה יוכלו הצדדים להסדיר את ענייני הרכוש וכן חיובים שונים וחובות זה כלפי זו, מזונות אישה, מזונות ילדים, משמורת, הסדרי ראייה, מנגנון ישוב סכסוכים וכיוצ"ב.



יש לציין כי ניתן לאשר הסכם ממון גם ע"י עו"ד שהינו נוטריון, אולם, מקרה זה תקף רק למצב בו זוג מעוניין לחתום על הסכם ממון לפני נישואיו. (לאחר נישואין, יש לאשר את הסכם הממון ע"י בית המשפט בלבד.


הסכם יחסי ממון צריך להיעשות בכתב, ועליו להיות חתום על-ידי שני בני הזוג. לאחר החתימה חייבים לאשר את הסכם יחסי הממון בפני בית דין רבני או בית המשפט לענייני משפחה שכן אם לא יאושר לא יהיה בעל תוקף משפטי מחייב כלשהו.

לא למותר לציין כי עריכת הסכם יחסי ממון מומלצת ביותר, ויכולה לחסוך בעתיד אי הבנות, תסכול וחוסר אונים, במקרה של סכסוך משפחתי, פרידה או גירושין.

רכוש נוסף לגביו מתעוררות מחלוקות הוא זכויות סוציאליות שנצברו לטובת אחד מבני הזוג כמו קופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים אשר במידה ונצברו במהלך החיים המשותפים של בני הזוג יתחלקו בין בני הזוג בחלקים שווים.

כמו הזכויות, כך גם לגבי חובות מי מבני הזוג שנצברו במהלך החיים המשותפים.
באופן עקרוני, בני זוג שותפים גם בחובות שנצברו לחובת שניהם או לחובת אחד מהם במהלך חיי הנישואין.כך למשל, אם אחד מבני הזוג חייב סכום כסף מסוים לצד שלישי, אזי בני הזוג נושאים בחוב זה בחלקים שווים.


יחד עם זאת, כאשר אחד מבני הזוג יכול להוכיח כי חוב מסוים אינו קשור לניהול משק הבית המשותף, חוב זה לא יחול על בן הזוג השני ובן הזוג שצבר חוב זה בועל יהיה חייב בו לבדו.

על מנת למנוע מצב בו אחד מבני הזוג מבריח נכסים, ניתן לבקש מבית המשפט להורות על צו מניעה האוסר על אותו בן/בת זוג לעשות כל דיספוזיציה (עסקה) ברכוש.

קיימים מצבים בהם בן או בת זוג אינם יודעים בוודאות מהם הנכסים שבבעלות בן /בת זוגם. לכן, ניתן לדרוש מבן/בת הזוג לפרט בתצהיר את כל הרכוש שבידו, ולצרף את התצהיר להסכם הגירושין. בכך, מגבה עצמו בן/בת הזוג למצב בו יוכל לתבוע מחצית הזכויות בכל רכוש שיתגלה בעתיד ולא צוין בתצהיר.


הרכוש שלגביו קיימת מחלקות חריפה היא רכוש שהיה בבעלות בן הזוג לפני הנישואין.

הכלל הוא שנכס שנרכש כתוצאה ממאמץ משותף של שני בני הזוג במהלך חייהם המשותפים,יש חזקה בדין שיש בו שיתוף. לעומת זאת, נכס אשר לא הושג במאמץ משותף, יהא צורך להביא ראיות ולהוכיח שכוונת הצדדים הייתה לראותו כנכס משותף

כיום, מגמת בתי המשפט היא לפצות את בן הזוג שעל שמו לא רשום אותו רכוש בגין כל הכספים שתרם להשבחת או מימון הנכס שבבעלות בן הזוג השני בטרם הנישואין. במקרים בהם ההשתתפות היא מהותית, נוטים בתי המשפט לקבוע שמדובר בנכס משותף.


חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג אשר אחד מהם לא עבד ולא עובד - הזכות לאיזון משאבים ולהלכת חזקת השיתוף גם כאשר אחד מבני הזוג לא עובד נובעת מרצון המחוקק לפצות את בן הזוג שויתר על קריירה והקדיש את חייו לגידול ילדים, או בעידודו וטיפוחו של בן הזוג הנושא בנטל פרנסת הבית. השקעה זו שקולה למאמץ בן הזוג העובד, תהא אשר תהא רמת השתכרותו.

דירת המגורים המשותפת של בני הזוג מהווה בדרל כלל את הנכס העיקרי של בני הוזג וככזה הנו בעל חשיבות מרובה. הפתרון לחלוקת דירת המגורים המשותפת של בני הזוג יכול להיות במכירתה ולחלוקת תמורתה בן בני הזוג (אם רובצת משכנתא על הדירה אזי יש ראשית לפרוע את המשכנתא קודם לחלוקתה בין בני הזוג). אפשרות נוספת היא כי אחד מבני הזוג ירכוש את חלקו של בן זוגו בדירה המשותפת.

על מנת לשמור על מקום מגוריהם של הקטינים, חוק המקרקעין מקנה לבית המשפט סמכות להורות על עיכוב במכירת הדירה המשותפת של בני הזוג, עד שיוכח לו כי לילדי בני הזוג יש הסדר מגורים חילופי המספק את צורכיהם והולם את התנאים להם הורגלו בביתם.


מוניטין שצבר מי מבני הזוג - הנו נושא חשוב נוסף שיש לפתור. הרקע לדרישת בן זוג חלק מהמוניטין שצבר בן זוגו , נובע מההשקעה של בן זוג אשר תמך בקריירה של בן זוגו בזמן הנישואים, על חשבון התפתחות הקריירה שלו עצמו. לכן, בעת גירושין הוא זכאי לקבל את חלקו. חלוקת מוניטין הנה נושא שהתפתח באחרונה וטרם נקבעו לגביו הלכות בבית המשפט אר בוחן כל מקרה לגופו, אולם, הרציונל העומד אחר קביעות בתי המשפט הוא כי יש להפחית ממרכיב המוניטין את הכישרון האישי של בן הזוג הקרייריסט ולחלק את שנותר בין בני הזוג.