המשפט: "אמא, למה אני האחרון בגן", נצרב לי ב DNA  כבר לפני 12 שנים.

נסו להסביר לילד בן 3 כי השעה חמש אצל אמא שלו ,שהיא גם וורקוהוליקית, זה ממש צהרי היום. ואלמלא הוא הרי שהיא היתה בוחרת להישאר עוד שעות רבות בעבודה על מנת להספיק להשיב לעוד מייל או אולי לקדם את הפרויקט הגדול הבא.

החלום להקים משפחה ולגדל בנחת את הילדים וגם להינות מחברתם, בשעות הערות שלהם, מתנגש לא פעם עם הרצון להמשיך ולנהל קריירה מפוארת ומספקת.

האם אפשר גם וגם? גם לנהל קריירה מצליחה וגם לעבוד מעט שעות?

האם בכלל ניתן לאזן בין בית לעבודה? ואיך עושים את זה?

לגברים אין בכלל דילמות מן הסוג הזה, הם מבינים היטב כי תפקידם בעולם שהוא בעיקר לפרנס את המשפחה ולכן שעות עבודה לעולם לא יעלו בראיון עבודה או בסגירת חוזה עבודה.

בעולמנו שני בני הזוג צריכים לצאת לעבוד על מנת לפרנס את המשפחה, ולשאת בנטל הכלכלי.

הפתרונות:

שגרה ותכנון. שגרה קבועה חשובה לילד כמו גם להורה. אם נתכנן בקפידה את מערכת השעות אחר הצהריים הרי שנוכל גם להינות מחברתם של ילדנו וגם נוכל להמשיך ולנהל קריירה מצליחה.

אפשרות אחת היא יצירת ימים ארוכים וימים קצרים לדוג': אמא אוספת מהגן בשעה 16:00 שלוש פעמים בשבוע ויומיים נוספים נשארת עד מאוחר בעבודה וסבא, סבתא או אבא מתחלקים באיסוף מהגן ובשאר מטלות הבית.

עבודה מהבית בשעות הערב לאחר סיום מטלות המשפחה.

פיתוח תחביב בשעות הפנאי שמטרתו להגדיל הכנסה בעתיד, ואולי כזה אשר יהווה אלטרנטיבה לעיסוק בגיל מתקדם.

אני מאינה שאם אדם בוחר לעסוק במשהו שהוא מאוד אוהב הרי שלעולם לא ירגיש עייף להיפך הוא ירגיש מדויק ומסופק.

והכי חשוב יעילות היא שם המשחק לדוג' בשעות שהם, ילדינו, בחוגים אנחנו יכולים לבחור לעשות ספורט, להכין רשימת קניות ועוד.