על טעם וריח אין להתווכח... מוכר לנו מאיזה מקום?

כמה טעמו של המעצב נשקל בעיצוב שנעשה?

עיצבנו עיצוב מושלם לדעתנו, הלקוח מרוצה מאוד, אך אבוי

הוא התייעץ עם אשתו, גרושתו, גיסתו ומי שלא יהיה מטעמו, והעיצוב לא לטעמן.

מה עושים? האם יש חוקים שקובעים לנו מה יותר יפה, מה נכון מה מתאים?

עיצוב גרפי דומה לריח הבושם, אחד אוהב מאוד השני מקבל בחילה והשלישי תתרן, פשוט לא מריח...

כלומר לכל אחד יהיה מה לומר. הרי אף פעם לא נצליח ליצור דבר שיתאים לכולם, במיוחד במחוזותינו כולם אוהבים לחוות דעה ולתת חותם אישי. הדבר זהה גם בעולם האופנה, הזימרה הריקוד האדריכלות, ובכל האומנויות הויזואליות שמפעילות את אחד מחמשת חושנו. 

ניתן לראות זאת בברור בתוכניות הראליטי בהן ישובים חמישה שופטים הרואים בו זמנית את אותו מופע בין אם זו זימרה או ריקוד, וכל אחד אומר את היפוכו של השופט האחר, כאשר כולם שופטים מתוך ידע וכלים שנרכשו בעבודתם רבת השנים והיקנו להם את המעמד לשפוט.

זה אומר שלחוש הטעם פנים רבות מאוד. וטוב שכך, הרי גם אנחנו במראנו וביכולותנו לא דומים כלל, ובכך הופכים את העולם למעניין ומאתגר יותר, ותמיד נשאף ליצור עוד ועוד כי אין גבול ליצירה שזה החלק הנפלא בסוגייה.

ובכל זאת איך נבחר מה מתאים לנו כאנשים שרוצים ליצור מיתוג עבור העסק שלנו ואנו לא בהכרח מעולם העיצוב, כלומר אנו לא מה שנקרא בעלי “טעם” או יודעי דבר...

מספר נתונים חשובים בבחירת אוירת העיצוב:

קהל היעד - את עינו של מי אני רוצה ללכוד?

פרסום - איזה ערוץ פרסומי עלי לבחור? ניירת משרדית או אתר באינטרנט. 

אפילו אם זו תוכנית עתידית יש לקחת אותה בחשבון.

איך נראים העיצובים המתחרים לעסק שלי? איך אני יוצר בידול מהם? מדגיש יחודיות?

ואחרון שחשוב לא פחות, מה אני אוהב? מה דיבר אלי בעיצובים שראיתי? מהם הצבעים שנוגעים בי? שהרי לא נכון יהיה לעצב לוגו עם צבע שבפירוש אני לא אוהב, גם אם מדובר בצבע שמן הסתם מאוד מאפיין את העיסוק. לדוגמא כחול-תורכיז לעסק של בריכות שחייה.

פה נכנס תפקידי כמעצבת להכניס את כל המרכיבים יחד לערבוב ולתת מענה עיצובי גם לבריכות שחייה שהצבע הכחול לא יופיע בלוגו או בניירת כי הלקוח לא אוהב.

לאחר קבלת האפשרויות מהמעצב, חשוב להתייחס בראש ובראשונה לתחושת הבטן. מה אנחנו הכי אהבנו, מה דיבר אלינו מיידית, זו בעצם כמו פגישה עיוורת, בה למבט הראשון יש חשיבות.

לאחר שהחלטנו והרגשנו מה מהעיצובים “נגע” בנו, רצוי לעשות בירור קצר והדגש על קצר עם שני אנשים שאנחנו מעריכים את דעתם. אני מגבילה לשניים, היות וכל אחד נוסף יתן חוות דעת נוספת שיכולה מאוד לבלבל ולגרום לנו לאבד ביטחון בתחושת הבטן הראשונית. חשוב שחוות הדעת תנתן על ידי טווח גילאים שאליו גם מופנה המוצר, למשל אם אנחנו יוצרים עיצוב אינטרנטי שפונה לחתך גילאי 16-14 ואנחנו מבקשים חוות דעת לעיצוב הגרפי מחברנו בגילאי ה-40+ חטאנו למוצר. אנחנו חייבים ליצור קבוצת מיקוד לפי הגיל של קהל היעד. למשוב שנקבל נתייחס באופן ענייני, נראה אם יש הערות שחוזרות על עצמן, אם ההערות ממוקדות ולא סתמיות כלליות, כגון  העיצוב משעמם... או העיצוב מעניין...מה הכוונה לחקור? להבין לעומק מה מרגיש מי שחווה שעמום? או לחילופין מה מעניין בעיצוב שממקד את העין. לעיתים המיקוד יפה אבל לא נכון מבחינת התוכן. 

‘סיעור מוחות’ קצר ימקם אתכם יותר טוב ויעזור לכם לקבל הבנה לתוצאה אליה אתם שואפים להגיע. את כל המידע שאספתם תעבירו למעצב הגרפי, והוא כבר ידע איך להוציא את המוצר לפועל בצורה הטובה ביותר לשביעות רצונכם.

זיכרו! עיצוב זה לא ענין של חיים ומוות, יכול מאוד להיות שמה שתאהבו היום, תרצו לשנות בחלוף הזמן. זה בסדר וזה תקין, גם לנו כאנשים יש שינויים בטעמים, בצבעוניות. זה חלק מההתבגרות והנסיון שאנו חווים, ומשינויים שחלים בשוק, כן גם לטעם יש אופנות וטרנדים, וטוב שכך, לנו כמעצבים זה מספק עבודה וליקום זה מגוון את העשייה. הכי חשוב שתהיו שלמים עם החלטתכם, ותדעו שכל עיצוב הפיך, גם המותגים הגדולים שינו מפעם לפעם את הלוגו שלהם בהתאם לרוח הזמן, מותגים כמו: תנובה, שטראוס, ואחרים לא קפאו בזמן אלא המשיכו ונתנו דרור ליצירתיות.

ובפרוס עלינו שנה חדשה, אני מאחלת לכולנו להיות שלמים ומאושרים בהחלטותנו מבלי להיות מושפעים יותר מדי מהסובב אותנו.