אנחנו כל הזמן אומרים לעצמינו, שאנחנו.
- נכנס לאורך חיים בריא
- נכנס לפעילות ספורטיבית מאוזנת.
- נתמיד בתזונה בריאה.
- נתחיל לעשות דברים שחלמנו עליהם.

נתמקד בחיים האמתיים.
ולא רק בחומריים.

נעריך את הפשטות בדברים, ולא רק שופינג קניות, מוצרי חשמל ואקססורי.

יש הרבה גירויים, שגורמים לנו להיות כמו מדבקה שמדביקים אותה ממקום למקום.

היום קנינו חולצה? אנחנו שמחים.
מחר קנינו מסך Tv הכי מתקדם, אנחנו מאושרים.

העניין של להיות מאושר בזכות משהו חומרני.
הוא גורם לאדם להיות תלוי במה שהוא יקבל היום.
אם הזמן אנחנו הופכים להיות שמחים לפרק זמן קצר רק בזכות מה שהעולם החומרי מציע.
והשמחה והאהבה בחיים נהפכת להיות תלויה בזכות, מוצר.

מרבית מ"אכלוסיה, סובלת מדיכאון, חרדה, חוסר תקווה.

בגלל החשיפות הזו, הטעייה של העין. והאוזן.
הראש מתרגל לחומר.

ולא מוזן בנפש,

החיים האמתיים, הם לקחת צימוק 1 .
ולחוות את הטעם האמיתי שלו.

לצאת ליער ולהקשיב, למה שהטבע מציע, להתבונן על השמיים, ולראות כמה שהם יפים, והם תמיד אותו הדבר.

להתמיד בפעילות גופנית, להניע את האנרגיה והדם.

להתמקד בחיים האמיתיים, לטפח את הנפש, לתרגל מדיטציה. ולהשקיט את המחשבות והגירויים החיצוניים,

הסיבה שאנחנו לא מצליחים לעשות את הצעד הבא לשינוי?

כי אנחנו ממלאים כל הזמן את עצמינו באשליות שמחר נעשה זאת
( והראש כבר מרגיש שהוא שהוא עשה )

וההתחלה היא תמיד קשה, ואנחנו לא רוצים לעשו את הצעד הראשון. כי אנחנו עצלנים.
אבל ללכת לעבודה וליצור כסף אנחנו חייבים? למרות שלא תמיד רוצים. אבל הולכים.

ללכת ללמוד ידע לימודי אקדמאי במשך שנים, שלא בהכרח נעסוק בו, אנחנו מתאמצים? כן.

אבל לעבוד על אורך חיים בריא ומשמעת עצמית אנחנו לא נעשה!

וככה אנחנו עושים העתק הדבק על כל החלומות שלנו. מוותרים על החיים האמיתיים, הולכים לאכול איזה שוקולד או לאכול במסעדה בחוץ בשביל להעביר את היאוש.
וככה החיים ממשיכים וממשיכים.
התסכול עולה, החוסר תקווה מצטבר, החרדות מתגברות.

ואז מגיע משבר גדול. ורק אז רק אז מתחילים לחפש תשובות לשאלות, רק שרמת הנפש עולה 100% מצוקה.

אפשר להקדים את כל זה.