להיות לבד זה לא להיות בודד

אנו במערב, ממלאים את עצמנו בפעילויות אינסופיות, בפעילויות חשיבתיות מגמתיות, אין רגע דל מן הריצה הבלתי פוסקת והמרדף אחר העשייה, המוח עסוק וטרוד ואין רגע דל  ואיכשהו  הזמן עובר בלי שנפגשנו עם האדם החשוב ביותר לנו זה אנו עצמנו.

גם אני הייתי בדיוק באותו מקום שהמוטו המנחה של חיי היה: עשייה! למידה!  היום אני יודעת הדלק שהניע אותי היה לא לפגוש את עצמי, והבנתי שקיים בי פחד קיומי לא להיות עסוקה.

 מדוע כל כך מפחיד אותנו להביט אל תוכינו, מדוע קשה לנו כל כך להכיר את עצמינו? מדוע קשה לנו לעמוד פנים מול פנים מול עצמנו בכנות ולגלות מה באמת גורם לנו להרגיש בסדר לגבי עצמנו, בלי שנאלץ  להצדיק את מה שאנו חשים  באמת?ההרגשה היא שיש כאן איזה טאבו לגבי הזהות האמיתית שלנו.

 התשובות לשאלות האלו: שאיננו  יודעים באמת מי אנחנו,  איננו יודעים באמת מה אנחנו אוהבים, מה מפעיל אותנו,  ומה אנחנו באמת לא אוהבים, מה מתאים לנו, ומה לא מתאים לנו, מה גורם לנו להרגיש טוב ומה לא גורם להרגיש טוב.

את התשובות לשאלות הללו נוכל לקבל רק מהתבוננות מעמיקה פנימה, נוכחות שקטה אמיתית, עם האני הגבוה, שמצוי בכל אחד מאיתנו. אותה התחברות שקטה ועמוקה תספר לנו, לאט, לאט, מי אנחנו, אם נהיה מסוגלים להתנתק מהסביבה הרועשת, באופן עקבי, יומיומי לפחות ל-20 דקות.

.

הדבר הראשון שיש לנו לעשות זה לתקשר ביושר ובכנות עם עצמנו, לאהוב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו, להכיר ביתרונות ובחסרונות של עצמנו, פרוש הדבר לדעת את המוגבלויות שלי, את כישורינו  את הגבולות של כוחינו  ורמת האנרגיה שלנו , כדי ללמוד את הדברים האלו על עצמנו, עלינו להתחבר לעצמנו.

עלינו לאמץ לחיינו מלבד 20 דקות המדיטציה היומית, עוד זמן איכות לעצמנו, שיכול להתבטא בטיול שבועי בטבע לבד, או סתם בילויי שקט לבד בבית.פרקי  הזמן האישי שלי עם עצמי, הפכו בשנים האחרונות לפרקי הזמן האהובים עליי ביותר.

איני אומרת שעלינו להתנתק מן החברה או המשפחה, רק תשומת לב נוספת לעצמנו, ועל הזמן  לצרכים האמיתיים שלנו.

חשוב שלא נחוש אגואיסטים על הדרישה הזו לעצמנו, ונפתח רגשי אשם מיותרים, מנסיוני, כאשר אנו דורשים זמן כזה לעצמנו, הסביבה הקרובה לנו יוצאת נשכרת פעמיים, ראשית היא לומדת שקיים צורך לגיטימי כזה, ואף היא דורשת אותו לעצמה, ושנית זמן האיכות עם הסביבה והמשפחה הופך להיות הרבה יותר אוהב ותומך.

ועוד נתון מדעי שמצדיק את הדרישה לשקט אישי:

60,000 מחשבות עוברות לנו בראש מידי יום, 95% מהם הם ממוחזרות וכפייתיות ו-80% מהן הן מחשבות שליליות, כלומר ביום אנו חושבים 45,000 מחשבות שליליות ביום.

בספר "מסע אל ממלכות פנימיות" של ד"ר דינה איזן, היא מצטטת את דבריו של פרופ' ג'ון קבט-צין, מייסד המרכז להפחתת סטרס בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסצ'וסטס , בו הוא מעביר סדנאות להורדת סטרס וקורסי מודעות לרופאים ומטפלים. לדבריו מדיטציה היא דרך של נוכחות ולא שיטה. יש  אלפי שיטות למדוט וכולן מכוונות להשיג תחושת נוכחות בהווה, כשהפנייה היא פנימה, לעצמי. המדיטציה אינה כלי להשגת דבר מה. אין לה מטרה. מדיטציה היא דרך להיות, לחוות דרך התבוננות, אפילו דרך לאהוב. היא דרך להתבונן בכל דבר מבלי להיאחז בו. במדיטציה אפשר לחוש כעס או מתח או חוסר סבלנות הכול בסדר אם אפשר להפנות אליהם את תשומת הלב. כשהתחושות עולות אנו מקבלים הזדמנות ללמידה דרך ההתבוננות השקטה והבלתי שיפוטית. ניתן לומר שמדיטציה היא דרך מתאימה לנסיבות העכשוויות. באופן רגיל , אנו מתייחסים למתרחש דרך המחשבות הבלתי פוסקות, ואילו במדיטצייה אנו מתבוננים במוחנו באופן לא שיפוטי ומגיבים לכל דבר כמו שהוא.

לפי ד"ר דינה איזן :" במדיטציה, הגוף שרוי ברגיעה עמוקה, אינו עירני לגמרי אך גם לא ישן, ויש ריבויי הולך וגדל של גלי אלפא. גלי אלפא הם מצב התודעה הרביעית כאשר כל שלושת הראשונים הם מצב של ערות, שנה עמוקה ושנת החלום. זהו מצב מיוחד של שלווה וקבלה. במצב זה יש כניסה לעולם הפנימי, לממלכה השוכנת בנו, למקומנו הנצחי. אנו עשויים לחוות  את החיבור האמיתי לכל מה שסביבנו, לעולם כולו. להכיר שאנחנו עשויים מחומר אחד וחיים בעצם במצב של שחלוף הדדי תמידי של אטומים. כשאנחנו באמת רקמה אחת חיה ופועמת, איננו יכולים לפגוע אחד בשני מבלי לפגוע בעצמנו. הידיעה הזו של האחדות מבטלת את המחיצות הקיימות לכאורה בינינו לבין העולם. באותה  עת, אנחנו גם נעשים מודעים למקום הפנימי הבלתי משתנה, שעומד תמיד לצידנו והוא הופך להיות עוגן בלתי מעורער לחיים, שתמיד ניתן לחזור אליו. הוא תמיד שם לקבל אותנו ולחזק אותנו. בכל עת של מצוקה, לחץ או חרדה, אנחנו יכולים לחזור אליו ולצפות בשלווה בתהפוכות חיינו.

היתרונות הבריאותיים של המדיטציה נחקרו לעומק בשנים האחרונות והמחקרים הניבו תוצאות חיוביות באופן משמעותי. נמצאה אצל המודטים ירידה בלחץ הדם, שיפור בגמישות עורקי הלב, שיפור בשינה, עלייה בריכוז המחשבתי ובשיכרון, הקלה על מתח ודיכאון ועלייה בשביעות הרצון מהחיים האישיים והמקצועיים. מסתבר שגם תוחלת החיים יוצאת נשכרת מתרגול מדיטציה. מחקרים מצאו שהגיל הביולוגי של מודטים באמצע שנות החמישים לחייהם נמוך בשתיים עשרה שנים מגילם הכרונולוגי, וכי אפילו אנשים המתחילים לתרגל בגיל שמונים, מאריכים את חייהם, מאושרים ובריאים יותר מבני קבוצת הבקורת באותו הגיל. השינויים הפיזיולוגיים שנמדדו הם ירידה ברמת הקורטיזון (ההוא מהסטרס), ירידה במתח השרירים, איזון לחץ הדם, יציבות מערכת העצבים האוטונומית ועלייה בתאימות גלי המוח. בנוסף מתחוללים שינויים פסיכולוגיים שונים כמו הפחתת מתח, ירידה בחרדה ובדכאון, הקלה בתסמונת הפוסט-טראומטית ועלייה במימוש העצמי. את הירידה ברמת הלחץ הנפשי מוכיחים גם השינויים  הסוציולוגיים, כמו למשל פחות עוינות, יותר הרמוניה משפחתית, וירידה ברמת ההתנהגות העבריינית אצל אסירים.