אשתדל מדי פעם לתת קצת עצות או הגיגים מושכלים עבור כולכם.
יש לי דף בפייסבוק בשם "הטיפ השבועי משפחה וזוגיות"- אתם מוזמנים להציע לי חברות ולקבל טיפים קצרים גם בסטטוס שלי שם.
ואתחיל מהבסיס- הורות מהי?
ההיסטוריה האנושית עברה שני תהליכים מרכזיים בהתייחסותה אל המושג "ילדות" ואח"כ "הורות". בתחילה ההתייחסות לילד הייתה כאל משאב כלכלי להוריו (כוח עבודה) שיש לדאוג לגדלו ע"מ שיעזור בכלכלת המשפחה בכלל וצרכי ההורה בפרט. ההורות הייתה ממוקדת-הורה, ממוקדת "צרכי הורה" ליתר דיוק. הילד סיפק את צרכי הוריו, כגון טיפול באחיו הצעירים יותר, עבודה וכו', גם אם היה עליו לוותר על עצמו ואישיותו-הוא לשם כך, ואפילו לוותר על חיים עצמאיים (לסעוד הורה עד מותו) או חיים בכלל- במידה ועבד בעבודה בעלת סיכון גדול (מכרה פחם, מפעלים לטווית חוטים).
המצב השני אליו עבר העולם המערבי הוא מצב של חוסר איזון לצד השני, בה מתמקדת ההורות במידה מופרזת בילד, עד כדי הקרבת קורבנות מופרזים ו מ ז י ק י ם של כסף, זמן ורגש בכדי להעניק לילדיהם את מה שנחשב ב ע י נ י ה ם כ"אושר" ו"הצלחה".
הגישה השלישית, (המאפיינת את גישת העבודה שלי), התפתחה בשנים האחרונות, לאחר שהורים, מחנכים ואנשי טיפול התפנו להבחין בה, אחרי הכישלון המהדהד של הגישה ממוקדת הילד יתר-על-המידה ותוצאותיה בשטח.
גישה זו מתמקדת ב ק ש ר שבין ההורה והילד. לא מיקוד בהורה ולא מיקוד בילדו אלא בקשר שבין ההורה והילד, במרחב שביניהם. תפיסה זו של איזון הצרכים והרצונות של כל אחד מהם, תביא למצב בו לכל אחד מהם תתפתח תחושת אישיות שלמה (whole) וסיפוק מהקשר עצמו.
"תפקידי העיקרי כהורה הוא לעזור לילדי לעזוב אותי. אשתי ואני הצלחנו בכך. אנו יודעים שהצלחנו מכוון שאנו וילדינו (שהינם עכשיו בשנות העשרים המאוחרות שלהם) קשורים בלב ובנפש... נפרדנו מהם, אבל אנו קשורים לנצח." (מתוך ספרו של ה.הנדריקס "הורות מודעת", הוצאת אחיאסף). אתם מוזמנים בהחלט להגיב ולשאול שאלות.

שלכם, דלית