"אפי בריסט" לרוץ לראות את הסרט!
"אפי בריסט" הוא סרט מענג, אינטילגנטי, שמשאיר הרבה מקום לצופים להבין ניואנסים עדינים ויפהפיים. סיפור אלמותי שמתאים לימים ההם כמו לימינו אנו ומשוחק ומצולם נפלא.
אפי מגולמת על ידי שחקנית מ-ד-ה-י-מה, אמיתית, שכל צד באישיותה מעורר השראה.
הבעות הפנים, הטקסטים, הבחירה בסצינות משמעותיות בלבד, ההשקעה בתפאורה ובתלבושות (במקרה גם מאד קלעו לטעם שלי בתלבושות שבחרו עבור אפי) עושים את הסרט חוויה שהיא הרבה יותר מאשר לצפות בסיפור מצולם. ישבתי אמש באולם קריגר בחיפה, ממש בשעות האחרונות של הפסטיבל וגלשתי לסיפור כבר מהרגע הראשון.
הדמויות עגולות, מהחיים ממש. אפשר לדמיין ממש מה הן עושות כשהן לא על המסך.
במרכז העלילה עומדת אישה עוצמתית, צעירה וחכמה, שבלי לעשות דווקא, נותנת פייט לאחד האנשים בעלי ההשפעה בגרמניה של ביסמרק, שעד כמה שאני זוכרת, הייתה תקופה משמעותית וחיובית מאד, בהיסטוריה הגרמנית.
יוצרי הסרט חוטאים בעיני בשלושה מקרים, שכמובן לא מעיבים כהוא זה על החוויה איכותית של הצפייה, ועדיין, כדאי להזכיר אותם:
הם לא מראים לנו שאפי נאבקת על משמורת ביתה, כאילו שאם עוצמתית, אינה בהכרח אם לביאה המבקשת לשמור את גוריה קרוב קרוב. אם הייתי יכולה להתערב, הייתי מעבירה לנו הצופים את התחושה שאפי עדיין לא אמרה את המילה האחרונה בנושא הבת.
בנוסף, אפי מיטלטלת בין שני גברים (ואפילו ארבעה, אם לספור גם את דגוברט ואת אביה) חדלי אישים, כאילו המין הגברי הוא רק שני קצוות של שחור ולבן: או המאהב הפזיז וחסר האחריות, או איש המשפחה ההשגי והקר. דמות הרוקח היא דמות הגבר היחידה שעוררה בי אמון וכמובן, במשאלת לב, איחלתי לאפי זוגיות עם אדם כזה, בסופו של דבר.
באותו נושא, בעוד שיש בסרט כמה וכמה גברים, שכאמור, לא מעוררים רגש חם, הנוכחות הנשית ב"אפי בריסט", חוץ מאפי כמובן, וחוץ מאמה הבעייתית, אנחנו לא רואים שם קונטרה איכותית של נשים שיכולות להוות מודל או ליווי, הנחוצים לגיבורה הנועזת החכמה. כבר כנערה צעירה היא חייבת לסלול לעצמה את הדרך, כשאין בנמצא אף אחת שיכולה לשמש לה כמלווה או מורה רוחנית. כמובן שבהיעדר הנוכחות הזו, אפי היקרה לומדת מהר, והופכת בעצמה, אם מותר לי לשער, למנהיגה והשראה לאחרות.
המקום השלישי שאיתו לא הסכמתי, הוא השימוש באמונות טפלות ואגדות אורבניות. בעלה הקנאי של אפי מפחיד אותה בסיפורי אימים על רצח שאירע כביכול בבית בו הם גרים, רק כדי שהיא תישאר נבערת ותלותית, ובפועל, נאמנה לו, בעוד הוא שוהה (ומתהולל?) בנסיעות עסקים תכופות אל מחוץ לעיר. אפי אכן מושפעת מהסיפורים וחולמת חלומות ביעותים על רוחות שרודפות את הבית. למרות שהיא מתעמתת איתו בסוף על המניפולציה המכוערת, עדיין, להרגשתי, יש פה מסר בעייתי, כאילו עולם הנסתר המתגלה בחלומותיה, הוא רק חלק צר של כלי רציונלי-פרקטי, שכולו נשלט בידי בני אדם. אל תדאגו, חבר'ה, הם אומרים לנו, רוחניות היא רק שכבה בתוך עולמנו המציאותי, ואפילו שכבה שימושית למדי, אם כשוט בידי הריבון לשלוט בנתינים, או דרך של בעל לשלוט באשתו. בעידן החדש שבו נוצר הסרט התפיסה הזו מיושנת, כשאת מקומה תופסת הערכה רבה לעולם הרוח, בהתפתחות התרבותית של כל חברה.
לסיכום, הסרט חשוב, יפהפה ועשוי באלגנטיות ובדיוק רב. רוצו לראות!
ואם הבאתי כאן כמה פסקאות של ביקורת פלספנית ויורדת לפרטים, זה רק מפני שמזמן לא יצא לי להתווכח עם אנינים ויודעי דבר כמו היוצרים הנדירים של הסרט. ובאותה נימה של הידרשות לפרטים, אולי השנינות הזו מזכירה את אפי ובעלה, לפחות מנקודת מבטו של הברון. בסצינת הסיום המקסימה, רואים אותו עומד משתאה, אולי כועס על עצמו, איך איבד לנצח את ההזדמנות לחיות עם היריבה הכי מעניינת ומוכשרת שלו.
לירון קסטר
מעגלי נשים
לירון קסטר מנחת מעגלי נשים וגם יועצת שיווק מתמחה בכתיבה לאתרי אינטרנט שמקדמים את עצמם בקידום אורגני ברשת (מילות חיפוש מדוייקות וטקסט קליט ואיכותי) בוגרת תואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ו