זה זמן רב שאני מחפשת אחרייך, כמה טוב לראות אותך, בכלל לא
הרגשתי שעזבת. איפה היית כל כך הרבה זמן?. אני זוכרת ימים של דכדוך
ועצב, ימים של דשדוש באפלה וחוסר אונים, לאחר חיפוש ארוך ומיגע אחרייך.
כמה נעים לגלות אותך שוב- אור קטן שלי, ציפור נפשי, ה"אני" שבתוכי.

קשה לשים את האצבע על הזמן בו התחלתי להדחיק אותך, לשכוח ממך.
חיי כאישה זימנו עבורי מטלות אינספור ונדמה שבניסיון הזה, להצליח להיות
הכי טובה בכל תחום אפשרי, איבדתי אותך. דומה שנתתי לך לחכות עד שאספק
את הצרכים של כולם- בעבודה, בבית והילדים כמובן. בציפיה לחוש ברגשי
תמיכה ואהבה מאחרים, ברצון הזה להיות בסדר, לקבל אישור על מעשי, לא
להזניח אף אחד.


בתוך כל אלה הזנחתי אותך, נתתי לך לקמול בעוד אני מדשנת אחרים, איפשרתי
לך להידחק הצידה בעודי סוברת כי כך אגשים עבורם את חלומותיהם. אך את
היית שם תמיד וביום אחד התעוררת, התגלית כדכדוך, כחוסר רצון לקום בבוקר,
כמסך הסוגר אותי בפני העולם, וקראת לי להסתכל פנימה, קראת לי לחפש.
ואני מודה לך על כך. נכון, החיפוש היה קשה. קילפתי שכבות רבות עד הגיעי
אליך, אך היה שווה כל רגע.

בדרכי אחריך גיליתי כי האהבה בחיי מתחילה בי. אין מה לצפות כי אחרים
יגרמו לי להיות נאהבת ומחוברת. כל שביכולתם הוא לשקף עבורי את מערכת
היחסים שלי איתך. (עם עצמי). למדתי כי שיפור מערכת יחסים זו תאפשר לי
לקחת שליטה על חיי, ליצור עבורי את סוג החיים שברצוני לחיות ולהתקדם הלאה.


נוכחתי לדעת כי אני בעלת כח ושליטה בכל מצב- בבית, בעבודה, הפסקתי
לחפש אישורים למעשי או לחשוב מה יגידו עלי. אני לא חייבת לעשות דבר שאיני
שלמה איתו. כל שעלי לעשות הוא להעריך את עצמי יותר, ולהאמין בעצמי,
וראו זה פלא פתאום גם הסביבה לומדת להעריך.

היום משמצאתי אותך, אני לומדת להיות קשובה לך, אני שומרת על נוכחותך
גם בסבך מטלות היומיום. מנסה להעזר באחרים, ומקפידה להקדיש זמן לעצמי.
הידיעה כי את כאן, מנחמת אותי. ואני יודעת כי לא אתן לך לברוח שוב, ולעולם
לא נפרד. עכשיו כשאנו ביחד, נוכל לצעוד קדימה, לחיים מלאים ומגשימים יותר.