(מנוסח בלשון זכר- רק בשל הנוחות)

זה כבר קרה לכולנו!

השאלה היא: באיזה סיטואציה זה תפס אותנו.

את חלקנו זה "תופס" כשאנחנו ילדים. למה הוא התקבל לתיכון הזה ואני לא?! האם זה רק בגלל שלהורים שלו יש יותר כסף? האם זה רק בגלל שהציונים שלו היו יותר גבוהים משלי.

לאחרים זה קןרה בגיל יותר מאוחר, ממש בגיוס לצבא. למה הוא התקבל ליחידה הזו ואני רק ליחידה ההיא? האם העובדה שאבא שלו הוא אל"מ דני, מזינה אותו ב-"ויטמין P"? או שמא יש לו יכולות גופניות מדהימות, אותן הפגין בגיבוש?

לגברים ביננו (יודעים מה? אולי גם לנשים) קרה לא פעם שבהינו במישהי ואמרנו: "למה הוא איתה ולא אני? במה הוא יותר טוב ממני", האם זה בגלל החולצה המ(א)גניבה שלו? או פשוט בגלל שיש לו קסם אישי?

למה הוא ולא אני?

הנושא הזה נמצא בראש שלי כבר הרבה זמן. הוא יכול להיות רלוונטי תמיד. העניין הוא שבחרתי את העיתוי הנוכחי לעלות את זה על הכתב, רק בגלל שכרגע קיים מכנה משותף גדול מאוד לכולנו. גם אם לא לנו אישית, הרי שזה נוגע באנשים הקרובים לנו ביותר.

פיטורים. עבודה. פרנסה.

לא מעט אנשים מפוטרים היום ממקום עבודתם. הרבה מאוד משרות מקוצצות. זה הרי יכול לתקוף אותנו מחר בבוקר. "תופס" אותנו לא מוכנים. חלקנו התחתן לא מזמן, חלק אחר בדיוק הביא ילד לעולם..

וכולם, כולם- דואגים למחייתם ובעצם- לפרנסה!

מה עושים? מתחילים לחפש עבודה.

קמים בבוקר ומתחילים את חיינו כמועמדים, יחד עם עוד הרבה מאוד אחרים. חלקם מפוטרים, חלקם פשוט רוצה להמשיך ולהתקדם במסלול הקריירה וחלקם "בשר טרי" מהלימודים.

למה הוא ולא אני?

זו בדיוק השאלה שאני לא רוצה שתשאלו!

השאלה צריכה להיות שונה.

למה אני ולא הוא? הרי פה בעצם הסיפור. אני רוצה להיות שם. אני רוצה להתקבל. אני אעשה את המקסימום, כדי שהם יעדיפו אותי על פני כולם!

איך עושים את זה?

שאלה טובה.

מבטיח הרבה תשובות וטיפים בבלוג הבא. בסופ"ש של ה- 20 לחודש.

מבטיח

צחי מימון
[email protected]