אחרי שקראתם את הבלוג הראשון:"למה הוא ולא אני" מה שנשאר זה רק להפנים.

אח"כ, כמובן, להתחיל ליישם: חיינו כמועמדים

איזו מן הרגשה זו. להיות מועמד. לדעת שיש עוד הרבה כמוני. לדעת שכל אחד מהם הולך להילחם על חייו כדי להתקבל. זו לא סתם אמירה, זה אמיתי - "להילחם על חייו". הפרנסה, מערכת הזוגיות, עתיד הילדים, העתיד שלי - כל אלו תלויים באוויר עד שאתקבל חזרה לשוק העבודה.

איך מתכוננים למפגש הזה עם המעסיק? מה אומרים? איך מנצחים ועוברים את האודישן? על כל אלו ועוד, מבטיח לענות.

אז נתחיל..


דבר ראשון, קורות חיים. אחרי שדף קורות החיים העלה אבק בתקופה האחרונה, הגיע הזמן להוציא ולעדכן.

איך מעדכנים? אופציה אחת- להעביר לחברים שיעברו על הדף ויתנו הערות; אופציה נוספת, לתת למומחה כדי שירשום את הדברים בצורה מנוסחת ומקצועית.

לא משנה באיזו אופציה תבחרו, ההמלצה שלי – עדכנו את קורות החיים בכל פעם, בהתאם לתפקיד הנחשק. לכל תפקיד יש תכונות נדרשות יותר ולכן יש הבדל בקורות החיים שישלחו לדוגמא לתפקיד מנהל מכירות לעומת אלו שישלחו לתפקיד מנהל שיווק, וכתוצאה מכך אני ממליץ לשלוח דף קורות חיים ספציפי ולא כללי. רק ככה תוכלו לקלוע בול (כמו הדורבן שקולע בזמן..) לדרישות התפקיד ולהגדיל את הסיכויים לקבלת תגובה.

הדבר השני, קצת יותר קשה, הוא מבחן היוזמה. הרי מה רוב רובם של המועמדים עושה? או יושב בבית וקורא את מוסף הדרושים בעיתוני סופשבוע או גולש באינטרנט לכל האתרים עם מודעות הדרושים.

אל תהיו כאלו! כמו בכל מלחמה, גם פה חשוב להיות יוזם ולא מגיב. אל תשבו בבית ותחכו לתגובות על קורות החיים שלכם. תגיעו בעצמכם לחברות כ"א ולמעסיק. ברגע שתבואו אליהם, תשבו במשרדם, הצלחתם ב 2 המובנים:

1.      במובן אחד- הם רואים אתכם! אתם תלת מימדיים! ולא שטוחים כמו דף קורות חיים..

2.      במובן השני- עשיתם משהו שונה: באתם לשם. יש להם עסק עם מישהו שמעז. שממש ממש רוצה את העבודה הזו ומוכן ללכת רחוק בשבילה.

אני חייב לסייג את עצמי. לא כל המעסיקים ולא כל חברות כ"א יאהבו מהלך זה, אז תחשבו על זה...

לאחר שעברתם מחסום זה, כבר התגברתם על 90% מהמועמדים (ולפעמים יותר) האחרים.

על המחסום הבא, ראיון העבודה, אפרט קצת יותר בבלוג הבא..

זה מכריח אתכם להיות פה כדי לקרוא :)

אז תהיו.

כי אני פה!

צחי מימון

[email protected]