בס"ד

סוף מעשה במחשבה תחילה.

 להוציא מכוח אל הפועל.

"כי קודם שמוציאין מכח אל הפעל, אזי הכח והפעל נקשרים ביחד, ואין הפרש ביניהם, כי סוף מעשה במחשבה תחילה, דהיינו כשאדם רוצה לעשות איזה דבר, כגון לבנות בית, צריך לחשוב תחילה במחשבתו איך יהיה ציור בניין ביתו, ואז, כשנגמר במחשבתו דמות ביתו, אזי מתחיל לבנותו, נמצא, שסוף המעשה במחשבה תחילה, וקודם שהוציא מכח אל הפעל, אזי סוף המעשה נקשר עדיין בתחילת המחשבה, ואין הפרש והבדל ביניהם כלל. וצריך להוציא מכח אל הפעל, ואזי נבדלין הכח והפעל. ויש הפרש והבדל בין תחילת המחשבה שהיא בחינות כח, ובין סוף המעשה שהוא בחינת פעל." (ליקוטי מוהר"ן, ס"ו, ב')

מתי עצרת לאחרונה וראית את חייך? איך היית רוצה לראות אותם, באילו מקומות, אילו ערכים באים בהם לידי ביטוי? האם הם מתאימים לך? האם יש מקום לצרכים שלך, לשאיפות, ליחסים, לקריירה?

המעשים נמשכים לאחר המחשבה. אם אני מתוכנתת למשל כי "אני בחיים לא אתחתן", "אני אף פעם לא מצליחה", או לחילופין "מגיע לי בן זוג שיאהב אותי", "אני אצליח במשרה הזאת". כול מעשיי ופעולותיי ינבעו מתוך הצורך להוכיח זאת,

וההוכחות אכן יגיעו. פעמים רבות, אנו מתפקדות בחיים מתוך האוטומט של תפקידנו בילדות, התגובות שאנו רגילות לקבל, זה יכול להיות אפילו משפט אחד שמורה ביסודי אמרה לנו. אנחנו חוזרות שוב ושוב על אותם מעשים ומצפות לקבל תוצאה שונה.

וכאן הכוונה- סוף מעשה במחשבה תחילה. היכן שמחשבתי נמצאת כך יהיה המעשה.

השינוי צריך לבוא מתוך המחשבה. איך אני ניגשת אחרת לחיים. אם הבנתי שאני לא אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי, כיצד אני לומדת לאהוב את עצמי- כדי שאוכל ללמוד לאהוב אחרים ולקבל אהבה. "ואהבת לרעך כמוך..." (אם אני לא אוהבת את עצמי- אז מה זה אומר על מי שאוהב אותי? לדוגמא בזוגיות- אני אחפש תמיד אחר זה שלא רוצה או מקבל אותי- ואדחה את מי שכן (הוא לא מתאים לי להוכיח לעצמי שאני לא....) אם אני שיפוטית כלפי עצמי כך אנהג בסובבים אותי).

זהו סוף מעשה במחשבה תחילה.

אני עוצרת בוחנת, חושבת- כיצד אני רוצה שיראו חיי, לאיזה כיוון אני מושכת אותם-

מתוך אלו ערכים אני פועלת, זאת מתוך הכרות אמיתית עם עצמי, ייעודי, חלומותיי צרכיי ושאיפותיי.

אני חושבת כי מעטות מאיתנו לא חוו את החוויה של להרגיש- "הי בפנים יש מישהי אחרת לחלוטין- היא עצמאית ונחושה, מוכשרת ויפה, חכמה ושמחה". ובחוץ- פועלת מישהי אחרת בכלל- על אוטומט....

לכאורה זה הכי ברור, אולם לעיתים זה הקשה ביותר. בראש ובראשונה לחשוב על אהבה עצמית,

קבלה עצמית, אושר, שמחה. לבדוק כמה אנחנו מנסות לרצות אחרים- גם אם הפירוש להשאר תמיד "הילדה הרעה" או אולי "הילדה הטובה", "האחות המוצלחת" או "הכבשה השחורה", “האישה הקטנה” או ..........

אבל אם נשנה- אז מה ישאר? ואם לא ירצו בי יותר ומה יתמלא?

נאמר כי "אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים" וכאן ניתן להעזר באימון. מסע להכרת עצמך- מתוך נקודות החוזק. מתוך ההכרה וההבנה שאת ורק את יודעת מה טוב בשבילך, נכון. מסע במקום נקי משיפוטיות. מקום שמאפשר.

מתוך ציור הבית- החזון- נגזרות הפעולות. מתוך העבודה העצמית- משתנה כל תמונת העולם והיחסים איתו.