אני זוכרת כי פעם קראתי דיון באחת מהרשתות החברתיות, על היכן האימון פוגש אותך. מישהי סיפרה כי הייתה לה השלכה ממה שהמתאמנת סיפרה, לעצמה וזה הפגיש אותה במקומות שקשים לה. כמובן היא ציינה שזה היה לאחר האימון. מאוד הופתעתי שרוב התגובות היו, כמו זה לא אמור לקרות, מאמן אמור להיות אובייקטיבי, את רק שם עבור המאמנת, לא צריכה להביא את עצמך, נייטרליות וכדומה.

אנו ניפגשים עם עצמנו בכל אינטראקציה עם הסביבה. ובמיוחד אנו כמאמנים, כמטפלים, יועצים, פוגשים את עצמנו כמעט, כל הזמן, בשל עבודתנו עם אנשים ונגיעה במקומות העמוקים ביותר של הנפש והנשמה. ההתבוננות העצמית, הבדיקה היכן אני בתהליך, מודעות לתחושות, הם חלק ניכר מהיותך מאמן טוב. משום שאם אני פועל מחוסר מודעות, זה בוודאי לא יתן את האימון הטוב ביותר כי הפעולה תהיה ממקום תת הכרתי ושל פרדיגמות, כן כן גם למאמנים יש פרדיגמות.....
לדוגמא אם הוריי גרושים, ומגיעה אליי אישה שמתלבטת בנוגע לתא המשפחתי. יכול להיות שאשפיע על התהליך מכיוון הפחדים וההיסטוריה שלי, ואפשר לעשות זאת אפילו רק על ידי שאלות. אולם אם אני מתבוננת בעצמי ובודקת, מה זה מזכיר לי? איך התנהגתי באימון? ועובדת על זה עם סופרוויז'ן או עמיתים למקצוע, אז אני יכולה לבוא באמת נקייה לתהליך.
אילו הם המקומות שהופכים אותך למאמן טוב מעבר לעוד קורס ועוד טכניקה. זה הקסם- האישיות שאתה מביא איתך לתהליך.

אני נדהמת כל פעם מחדש איך בתקופות מסויימות אני מושכת מתאמנות עם דילמות ומטרות מסוג אחד, דווקא באותו הזמן. איך לאט לאט נבנה איזשהו פרופיל של פונות ללא הכוונה מסויימת או שאולי הכוונה אנרגטית. אני רואה כיצד האימון האישי והתהליכים שאני עוברת כל הזמן במקביל לעבודתי, בסופו של דבר מביאים לכך שהמתאמנת מקבל מאמנת טובה יותר בעבודה.

לסיום: בעיקר למאמנים: כמו שכל מטפל הולך במקביל לעבודתו לטיפולים, שיחות וסופרוויז'ן, כך אני חושבת שכל מאמן חשוב שיעשה זאת לעצמו. גם להתאוורר מהמשקעים שצוברים באימון, לקבל זווית ראייה נוספת, ולהתפתח מבחינה אישית.

בהצלחה