בס"ד

סיום אימון.

ביקשתי מהמתאמנת לכתוב על התהליך. ומה שלמדתי ממנו הוא שפשוט להיות שם עבור המתאמנת (הפשוט הזה דורש הרבה עבודה עצמית והתכווננות). להאמין בה כשהיא במקום של חוסר, להיות במקום הלא שיפוטי. ליצור מרחב מאפשר וללכת עם המתאמנת. לא לרצות במקומה, לא להבין במקומה. ומנגד לא לוותר, זה חלק מהאמון שהמתאמנת יודעת שאת תאמרי לה את האמת מתי היא מוותרת לעצמה. דבר נוסף בתהליך הוא ההוקרה- קודם כל על מי שהיא ואחר כך על המעשים, ללמוד לראות את ההצלחות.
אני מצרפת את הדברים שלה. המטרה לא מוזכרת שם- למרות שהושגה, אפילו מעבר למה שהוגדר בתחילת התהליך. אבל הדרך, הכלים, האהבה העצמית והמחוייבות יאפשרו לה לשפר עוד ועוד את חייה ולהציב מטרות נוספות ולהשיגן.

סיכום אימון:
ולסיכום......
משונה מעט עבורי לסכם תהליך שעדיין קורה ומתהווה.

התחושה היא שהאימון פתח בפני את הדלת לעולם גדול ומלא אפשרויות,

איפשר לי לפקוח עיניים ולקחת אחריות על מה שקורה ויקרה עימי ואף לפרושים ולחוויות

של מה שקרה בעבר, ז"א להבנה שהכל תלוי בפירוש שאני נותנת לחוויה.

למדתי להאמין בעצמי, ביכולתי ובחלומות שלי ולמדתי לקבל את שגיאותי ולסלוח, לסלוח בעיקר לעצמי.

למדתי לאהוב באמת את עצמי.



את רבקה היית חלק מאוד חשוב בכל התהליך, בזכות הקבלה וחוסר השיפוט הרגשתי נח לדבר איתך

ולשתף ברגשות שאפילו את עצמי לא תמיד שיתפתי.

נתת לי את החיזוקים כשהייתי צריכה והאמנת בי גם כשאני לא האמנתי בעצמי תודה!!

תודה על שפקחת את עיני למציאות אחרת, לכזו שאני אחראית עליה ושיש בה הרבה אהבה.

תודה על הכח להתמודד, על ההערות וההארות, על המראה שהנחת בפני ובעיקר תודה על ההקשבה

האינסופית.



נהניתי מאוד מכל התהליך...

שוב תודה רבה

א





בהמשך- להיות בהוויה של מאמנת....