1. רקע תיאורטי 

עד שנות השישים של המאה העשרים התיאוריה הנפוצה הייתה של זרם הביהביוריזם (סקינר) שטען שרכישת שפה היא אמפירית ועניין של ניסיון חברתי. רכישת שפה נחשבה למושגת באמצעות חיקוי, אנלוגיות וחיזוקים חיוביים ושליליים.

בשנות השישים של המאה העשרים הציג הבלשן נועם חומסקי תיאוריה לפיה שפה היא מולדת וטבועה בבני אדם. לפי הבלשנות הגנרטיבית, קיים בכל אדם מנגנון לרכישת שפה. רכישת שפה היא כמו ללמוד ללכת ואינה כמו ללמוד לקרוא. ברכישת שפה ראשונה אין לימוד שיטתי ומאורגן, היא פשוט מתרחשת, בעוד שלימוד מתבצע. העקרונות הגנטיים המשותפים לכל בני האדם והמאפיינים את המצב ההתחלתי של האורגניזם יוצרים את הדקדוק האוניברסלי – העקרונות והכללים המשותפים לכל השפות הטבעיות, לעומת דקדוק ספציפי של שפה מסוימת.

לעומת הביהביוריזם, הבלשנות הגנרטיבית הראתה ששפה דבורה אינה לעולם דקדוקית לגמרי (משפטים קטועים, היסוסים, משפטים לא מלאים ותקינים תחבירית, ועוד), ובכל זאת הילד יודע לייצר שפה ואף לייצר משפטים שלמים שמעולם לא שמע. תופעה זו מכונה בשם "דלות הגירויים": הקלט (אינפוט) שהילד מקבל הוא דל וסופי ובכל זאת הוא ייצר משפטים תקינים וחדשים. זה קורה כמובן בתנאי שהילד חשוף לשפה מדוברת. לכן הסיקו שחלק גדול מרכישת שפה הוא מולד וגנטי.

עם זאת, למרות ההנחה שקיים מנגנון פיזיולוגי קוגניטיבי מולד, עדיין ניתנת חשיבות גדולה גם לסביבה ולחשיפה. הגירוי החיצוני נתפס אך ורק כטריגר (אירוע שמעורר משהו שכבר קיים). רוב היכולת שנרכשת בסופו של דבר היא טבועה באדם ונקבעת ע"י עקרונות המקודדים גנטית, שעוברים טריגר או מופעלים ע"י גירוי סביבתי ולא נוצרים על ידיו באופן ישיר. חשוב שיהיה קלט שיהווה טריגר ליצירת שפה. חוויית הטריגר משתנה מאדם לאדם וכוללת מערכת של מבעים לא מאורגנים ואקראיים בשפה מסוימת. הדקדוק האוניברסלי והטריגר המשתנה יחד יוצרים את הבסיס לרכישת דקדוק ספציפי: ספציפי לשפה מסוימת.

2. הקראת סיפורים בגיל ינקות תורמת להתפתחות הלשונית של הילד

לסיפורים ולקריאה עם הילדים מגיל צעיר נודעת השפעה אדירה על התפתחות הילד, הן מבחינה נפשית והן מבחינה רגשית. תינוקות אוהבים לשמוע את קולות הוריהם, גם אם הם לא מבינים את מה שנאמר. תנודות בקול והבעות הפנים מסייעות להרחיב את טווח תשומת הלב של התינוק.

לפי האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, מחקרים מוכיחים שהקריאה כל כך מועילה, והיא מעודדת הקראה החל מגיל שישה חודשים.

להלן כמה מההשפעות החשובות על הילד שיש לחשיפה מוקדמת לספרים וסיפורים:

האיכות חשובה מהכמות: אופן הקריאה לילד הוא אולי הגורם החשוב ביותר, אפילו חשוב יותר מכמות הקריאה. חיוני לעודד את השתתפות הילד. הילד יפיק פחות תועלת מהקריאה אם יהיה רק מאזין סביל.

סיפורים מסייעים לילד להבין את העולם: סיפורים וקריאה הם זריקת מרץ לדמיונו של הילד והם מסייעים לו להרגיש שיש לו יכולת לשלוט בסביבתו ושהוא לומד עליה.

קריאה ביחד מאפשרת זמן של אחד-על-אחד: סיפורים וקריאה עם הזאטוטים יכולים גם לסייע בחיזוק הקשר בין הורים לילדים. פעילות משותפת כזאת מסייעת לילדים לקשר בין ספרים וסיפורים לבין חיבתם של ההורים. קשר זה יניב פירות רבים של אהבה תמידית ללמידה ולקריאה.

קריאה משותפת משפרת את ההתפתחות הלשונית: ממחקרים רבים עולה שככל שיש לילד חוויות "ספרותיות" עם ספרים וסיפורים, בגיל מוקדם יותר בטרם הגיעו לבית-הספר היסודי, כך שהוא מוכן יותר ללמוד קרוא וכתוב.  

3.שלבים ברכישת שפה

א. השלב התקשורתי – בשנה הראשונה לחיים.
ב. השלב הסימבולי – סביב גיל שנה.
ג. שלב המבנים – מתחיל בין הגילאים שנה וחצי עד שנתיים וחצי.
ד. שלב השיח – מגיל שנתיים וחצי עד ארבע.

א. השלב התקשורתי

תינוקות שזה עתה נולדו, אמנם אינם יודעים לדבר, אך הם מתקשרים עם סביבתם הקרובה. הם עושים זאת ע"י הבעת סוגים שונים של בכי, צלילים משתנים והבעות. במהלך השנה הראשונה לחיים יש התכוננות לרכישת שפה מכל הבחינות (פיזיולוגית – הילד לומד להגות עיצורים ותנועות במקומות ובאופני חיתוך שונים, תקשורת עם הסביבה – בכי). עד גיל 7-8 חודשים הילד מסוגל להגות כל צליל פונטי שקיים בשפות טבעיות בעולם. בגיל זה צלילים, שלא שייכים לשפת אמו ושאליהם הוא לא נחשף, "נמחקים" מהמנגנון האוניברסלי הטבוע בו. הוא זונח אותם ו"מתמקד" בצלילים (פונמות) הקיימים לשפת אמו בלבד.

כבר בגיל 3 חודשים התינוק מזהה את שמו, והוא עשוי להבין את משמעותן של כ-50 מילים הרבה לפני שיאמר אחת מהן. בגיל 3 עד 5 חודשים התינוק מתחיל להגות צלילים שונים ומוזרים. הוא מתחיל "לאמן" את מיתרי הקול שלו. הצלילים הראשונים שלומדים תינוקות להפיק הם "אאההה" ו-"אוווו".

בין גיל 5 עד 8 חודשים מתחיל שלב המלמול (babbling). זהו שלב שבו התינוק מחבר רצפים ראשוניים של עיצור ותנועה ויוצר הברות. תינוקות לקויי שמיעה לא עוברים את שלב המלמול, ולרוב אם הוא לא מתרחש עד גיל שנה, זהו אחד הסימנים ללקות שמיעה. העיצורים הראשונים שהוגים תינוקות בכל השפות הם הפוצצים - D, G, K, ובהמשך מצטרפים עיצורים נוספים לרפרטואר של הפעוט.

בחודש התשיעי כבר מפטפט התינוק 'משפטים' ארוכים המורכבים מכל ההברות שהוא יודע. "משפט" כזה יכול להיות רצף של הברות חסר משמעות. בשלב מסוים מתרחשת גם תופעה שמכונה "לקיחת תור" (turn taking). התינוק מודע ליחסי דובר ונמען ו'מדבר' אל האחר בתורו.

כבר בחודש העשירי או האחד עשר התינוק מקבל קלט בלתי פוסק של שיחה. חשוב לחשוף את התינוק לשיחה לא רק מבחינת התוכן, אלא גם להרגיל אותו להבין את הכוונות התקשורתיות. התינוק מבצע פעולות של לקיחת תור, משחקי חיקוי ותגובות לאינטונציה.

ב. השלב הסימבולי – סביב גיל שנה

בגיל שנה בערך מתחילה תקופת ההסמלה, ובה מוצמד לכל אובייקט מסמן - מילה המצביעה עליו.  לפני שלב זה או במהלכו קיים שלב ה"ז'רגון" שבו התינוק נשמע כמפטפט שיחה שלמה עם אינטונציות משתנות הנשמעות כמו פליאה, שאלה ועוד. שלב זה לא מתרחש אצל כל התינוקות.

        מילים בודדות
בשלב זה התינוק מבטא מילה אחת כדי להציג מבע שלם. למשל כשהתינוק אומר "בננה" הוא יכול להתכוון, "אני רוצה בננה" או "קח בננה" או "הדבר הזה הוא בננה" וכו'.

בתחילת שלב ההסמלה מתבצעת הכללה, ונוצרת גם "הכללת יתר". תחילה התינוק הוגה מילים כלליות, גנריות, כדי לבטא מכלול של דברים. למשל, "כדור" יכול להיות כל מה שעגול, "דובי" - כל צעצוע או "כלב" – כל חיה. בהמשך יבצע התינוק תת-הכללה ויבחין בין מילה גנרית למילה ספציפית.

בהגיית המילים תחילה התינוק יבטא רק את סוף המילה ואז את כולה. הנטייה היא להשמיט את ההברה הראשונה. (ת)פוח, (ב)ננה.

השלב החד-מילי מתחיל בד"כ מאוד לאט – כמילה עד 4 מילים חדשות בשבוע. זוהי פעולה קוגניטיבית מורכבת יותר משעשה התינוק אי פעם – הקישור בין מילה אובייקט. ואז מופיע פרץ לקסיקלי  שבו יש קצב רכישה מהיר של 10-15 מילים חדשות בשבוע ויותר.

ג. שלב המבנים

צירופים דו-מיליים ותלת-מיליים: "אימא בואי", "אבא זוז" "תיק אבא" "בובה פה" "רוצה אוכל". מגיל שנתיים וחצי הילד מתחיל לעבוד על המבנה של השפה אליה הוא חשוף. יש עבודה על הדקדוק הבסיסי והמבנה התחבירי. הפעוט מתחיל לחבר מבנים מורפולוגיים יחד כמו בניין+שורש. בשלב זה יש נטייה "להמציא" מילים על בסיס אנלוגיה, גם כאלה שלא קיימות בשפה. "מתפגשים" נפגשים+בניין התפעל המבטא הדדיות. בשלב הזה נראה כאילו יש הידרדרות בשימוש בשפה, אבל למעשה יש עבודה מסיבית על השפה. בסוף השלב הזה הילדים מדברים נורמלי. כאשר הילד מבצע "טעויות" כאלה אין לנזוף בו, אלא פשוט לחזור על מה שאמר בצורה הנכונה.

ד. שלב השיח 

מגיל שלוש והלאה. נוצרת היכולת לארגן שיח רציף שההתחלה שלו היא היכולת לספר סיפור. בשיח מעורבים זיכרון, עיבוד, הבנת היחסים בין חלקי המשפט, קשר בין מאורעות, סיבה ותוצאה ורצף סיפורי (ואז...ואז...פתאום...)

מתי אפשר לחשוב שיש סיבה לדאגה?

לרוב ההורים צודקים בתחושות שלהם. יש לראות אם הילד שונה מאוד מהסביבה שלו, היעדר תקשורת, קשר עין, תגובות, קשר בין המילים לאובייקטים בעולם. בגיל שנתיים ניתן לערוך בדיקה שמיעה עם קלינאי/ת תקשורת. בין היתר ייבדקו כוונות תקשורתיות, הצבעה לחפץ, תשומת לב משותפת ועוד.