בהרצאה שהעברתי לפני כמה שבועות, אחת המשתתפות אמרה שלפעמים היא משלמת בכרטיס אשראי של העסק את ההוצאות הפרטיות של הבית.

כששאלתי אותה מדוע, היא אמרה "מה זה משנה באיזה כרטיס אשראי אני משלמת? הרי בסופו של דבר הכל שלי".

יש בה מן הצדק באמירה הזאת. בסוף השנה, מחשבים את כל ההכנסות, מורידים את כל ההוצאות, את כל מה שאנחנו חייבים לרשויות המס (ביטוח לאומי, מס הכנסה ופנסיה) או שמים בצד למען עתיד טוב יותר שלנו (קרן השתלמות, קופ"ג) ומה שנשאר- שלנו.

אבל!

כשאנחנו במהלך השנה מחייבים את כרטיס האשראי של העסק עבור ההוצאות של הבית קורים כמה דברים במקביל:

 

הכסף "בורח" לנו מהידיים.

אנחנו לא מעבירים "משכורת" קבועה לבית, לכן קשה לנו להיערך בהוצאות של העסק.

אנחנו נכנסים לחשבון הבנק, רואים שאין וכועסים על עצמנו.

 

אז מה כן עושים (וזה קשה, אני יודעת)?

מפרידים בין העסק לבית. לא "מלווים" מהעסק, לא "אחזיר בחודש הבא". הפרדה חד משמעית וברורה.

ההפרדה הזאת עושה סדר ומשרה שלווה על בעל העסק.

הוא (או היא) עסוקים בעסק ולא במעטפת.