לפני כמה חודשים הגיע אליי לקוח וביקש שירות מסוים.

שירות קצר, תחום בזמן שאחריו, דרכינו היו אמורים להיפרד.

אחרי כמה שבועות של שקט מהצד שלו, הוא פנה שוב בשאלה קטנה.

אמרתי שאני מוכנה לעזור לו בתשלום או שיעשה לבד את הבדיקות שצריך.

אמר שיעשה לבד. קיבל הכוונה ואיחולי דרך צלחה.

אחרי כמה ימים פנה שוב בשאלה.

שוב קיבל מענה,

"הרי זאת רק שאלה קטנה".

רציתי לעזור, באמת, אז עזרתי בקצת יותר מהכוונה.

כאן הנורה הייתה אמורה להידלק.

אבל היא לא.

עוד שאלה

ועוד שאלה קטנה

ועוד אחת.

עד שאמרתי די.

מילא היה מדובר בשאלות כללית.

אבל מדובר כאן בשאלות אישיות, שמצריכות בדיקות ושוב בדיקות וחשיבה מרובה מה הדרך הנכונה ביותר ללכת בה.

זה הזמן שלי והידע שלי.

כאן הוא נעלב.

"הרי זאת רק שאלה קטנה".

הלקח שלי מכל העניין?

לשים גבולות. בעיקר לעצמי כבעלת עסק.

הידע שלי ובעיקר הזמן שלי

שווים.

לא נותנת שירות "על הדרך".

נותנת שירות מדויק למי שעומד מולי.