שלום לכם.

שמי לבלי, אני כלבה טיפולית לבנה ויפה, וכולם גם אומרים שאני טובה מיוחדת ומדהימה.

אני לא כל כך מבינה ממה הם כל כך מתלהבים, אני בסך הכל נהנית לפגוש אנשים, לקבל מהם תשומת לב ופינוק, אוכל טעים, הברשה וסירוק. ובכלל כשזהר חיית המחמד שלי, מראה לי את הרצועה, אני יודעת שאנחנו מתכוננות לבלות יחד רב היום, אילו הימים האהובים עלי ביותר.

לא מזמן זהר הצטרפה למין קבוצה מוזרה, בה נפגשים הרבה אנשים ,ויש להם כל מיני כללים מוזרים. הם מדברים כל אחד בתורו, כשהפעמון מצלצל , מפסיקים לדבר והתור עובר לאדם אחר. טוב לי זה לא איכפת כל זמן שהיא לוקחת אותי איתה לשם, ויש הרבה נוף יפה ליד הים, והרבה חברים שמתיחסים אלי אני מרוצה. לאחרונה אריק (אוסטין) גם צילם אותי ואמרו לי שהתמונות שלי מופיעות בקפה דה מרקר. אין לי מושג איפה זה אבל אני די מרוצה מהעניין, ואולי יום אחד אני אהיה מפורסמת, כמו לאסי או לפחות כמו עזית הכלבה הצנחנית.

זהר גם סיפרה לי שבקרוב (3.6) היא תזמין אלינו הרבה חברים עבורי ,(עם חיות המחמד שלהם שהולכים על 2). נשמע מעניין, אני כבר ממש מצפה לזה. יחד ניקח את כולם לטייל ליד נחל אלכסנדר. יש מקום שממש כייף לי לטייל בו ולהתרוצץ. לאחרונה זהר ובני משפחתה הולכים אליו די הרבה, כי בבוסתן ליד הנחל צומחים מין פירות סגולים, מאד מלכלכים  (תותי עץ), לי הם לא היו ממש טעימים, אבל על טעם ועל ריח אין להתווכח.

הייתי רוצה שאני וזהר נמשיך לסוע לבקר חברים, או שהם יבקרו אצלנו. הפעם אני לא מדברת על חברים עם זנב, אלה על חברים בני אדם, חלקם מבוגרים, שגרים במקומות עם ריח מוזר (בית אבות). רובם יושבים בכסאות שניתן להסיע עם גלגלים גדולים, אחרים לא תמיד זוכרים איך קוראים לי, אבל תמיד הם שמחים להאכיל אותי בנקניק או סתם ללטף אותי כמו שאני אוהבת.

במקומות אחרים אני נפגשת עם אנשים צעירים ייותר, (ילדים), חלקם הולכים עם הליכונים או עדיין זוחלים, והולכים על ארבע בדיוק כמוני, יש ילדים שלא כל כך מדברים, אבל איתי הם מדברים, במגע ליטוף, הברשה או דרך החזקת הרצועה שלי בזמן טיול.

אני מאוד אוהבת להיות כלבה טיפולית וגאה בזה, גם כי אני משמחת אנשים, וזה מאד נעים לי, וגם כי כך אני נמצאת רב היום עם חית המחמד האישית שלי (זהר), ועם עוד אנשים. וזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.

טוב זה הכל בנתיים.

שמחתי לספר לכם קצת על עצמי.

אחזור וכתוב, שוב בקרוב.

האו האו לבלי.