ראית  פעם 2 ילדים קטנים שרבים?
הם מאוד בלהט, הם מאוד בתוך זה.
כל אחד מהם בטוח שהוא צודק.
לפעמים צד אחד מנסה ל"שכנע"
את הצד השני תוך שימוש בכח.
הרבה פעמים זה יגמר בבכי.
זה כמעט נטו רגשות. 

חמוד להסתכל על זה מלמעלה,
ולחשוב שהם רק ילדים.

מתי זה פחות חמוד?
כשאת רואה בני זוג שרבים.
כלפי חוץ מדובר באנשים 
מבוגרים. אבל אם את לא
בתוך הסיטואציה, את יכולה
לראות, שאלו בעצם שני
ילדים שרבים:
הילד הפנימי שלו, והילדה
הפנימית שלה. 

וזה סוער, ולפעמים גולש 
לנסיונות "שכנוע" כוחניים
יותר, כמו צעקות. או בכי.
זה כמעט נטו רגשות. 

השכל מגוייס ל"טובת" הנושא,
בשליפת זכרונות ישנים:
גם לפני חודש עשית...
ולפני שנה גם ....
ולפני 5 שנים, וכשנולדה
הבכורה שלנו...

ברגעים אלו, השכל מסוגל 
לראות רק את המציאות 
השחורה הנגלית לו.
אין מקום לתמונה רחבה יותר,
גדולה ומקיפה יותר. 
בגבולות הראיה הצרים
הנוכחיים, האיש הזה רע!
האשה הזו רעה!
הוא נגדי. היא נגדי.
נקודה.

מה שאמרנו, שני ילדים קטנים שרבים.

אבל – 
מה שטוב בילדים, שהם
שוכחים מהר. היום הם רבו בגן,
מחר הם ישחקו יחד בשמחה. 
היום סוערים, מחר רגועים.

לעומתם, המבוגרים סוחבים, ושומרים,
ומתבחבשים מבפנים. וממשיכים את 
המריבה בתוך הראש, ומוסיפים עוד
ועוד שמן ועצים למדורה. 
עד שהם מגיעים למצב, שכבר קשה 
לכבות אותה.

רגע, בואו נעצור שניה.
כבר עברתם לפחות 3 או 4 עשורים בחייכם.
עשיתם יותר מדבר או שניים.
בניתם משפחה, אתם עובדים אחראיים 
ורציניים. 
האם בעבודה הייתם נותנים לילד קטן
לשבת במקומכם, לנהל את המשרד,
להרים טלפונים, לקבוע פגישות, לקבל 
החלטות?
האם הייתם נותנים לילד קטן להתעסק
עם מערכות כבדות או מסוכנות?

ברור שלא. 
אז למה אתם נותנים לו לנהל את חיי
הזוגיות ואת מערכות היחסים שלכם??

נפגעת? נכון. 
לחצו לך על כפתור רגשי? נכון
את סוערת? גם נכון.
עד כאן הכל סביר. קורה. אנחנו בני אדם,
ויש לנו רגשות. אנחנו לא רובוטים.
אז איפה מתחילה הבעיה?
בשאלה - מה אני עושה עד התגובה.

אפשרות א – נותנת לילדה להגיב:
אז היא מתפרצת, מתעצבנת, בוכה,
מעליבה בחזרה וכן הלאה.

אפשרות ב- מרגיעה את הילדה. נותנת
מקום לכאב שלה. מנחמת אותה.
ואז בוחרת את התגובה שלי. 

הבנת את ההבדל? הבנת כמה זה
יכול לשנות הכל מקצה לקצה?
רוצה גם ללמוד איך לעשות את זה?

כתבי לי "רוצה" ונדבר.