סטרס, שלוות נפש וסיפור חיי.
- רבות דובר על סטרס. כולנו נמצאים בסטרס, זוהי מציאות חיינו. עבודה, המון עבודה, המון שעות עבודה. עבודות הבית והילדים, הרי כולנו רוצים להיות הורים טובים לילדינו ואי אפשר להתעלם מהמציאות היומיומית שלנו בארץ. המצב הכלכלי והביטחוני, תאונות הדרכים ולא צריך לחפש הרבה בכדי למצוא עוד ועוד סיבות.הייתי בת 36, לפני כמעט כעשור. הסתובבתי כארבעה חודשים עם כאבי ראש. הייתי מתחילה את היום השכם עם שני משככי כאבים וממשיכה בשגרת יומי. באותה תקופה עיצבתי אירועים, אירועים נפלאים, גדולים, עצומים, קטנים ויוקרתיים. נהניתי מכל רגע. היצירה, העשייה, ההתחדשות, היופי, האנשים, האדרנלין. לכל האושר הזה התלוו שעות רבות של עבודה, של חשיבה, של עשייה, של עמידה בלוחות זמנים ובעיקר הידיעה שמחר לא תוכלי לתקן. זה היום. לי זו הייתה שגרת חיים אך לכל אחד מלקוחותיי היה זה ערב אחד יחיד ומיוחד. לא יהיה מחר.היה זה רבעון עמוס מאוד והסברתי את כאבי הראש בעבודה הקשה שליוותה אותי אך הגיע חג הפסח ואיתו ימי המנוחה אך כאבי הראש לא הרפו. החלטתי להיבדק. רופא המשפחה שלח אותי לעשות עיסוי אך גם ביקש שאלך לרופא עיניים. הלכתי באותו הערב, היו אלו מילים שלא אשכח לעולם "אני שולח אותך לבדיקת CT, יש לך בראש משהו שמתנהג כמו גידול אבל זה לא גידול". בבוקר שלמחרת כבר הייתי בבית החולים, בדיקות ואבחון של 'לחץ תוך גולגולתי מוגבר'. טיפול תרופתי וחזרה לשגרה. שגרת חיי העמוסה.
לאחר כשבעה חודשים כאבי הראש חזרו, שוב בית חולים, שוב בדיקות, שוב התברר שהלחץ גדול, אשפוז של שבוע, לא יכולתי לקום מהמיטה, לא יכולתי לפקוח את העיניים למול האור. הגוף אמר את דברו ואני עדיין לא הבנתי. ביום ששוחררתי הייתי אמורה בדרך חזרה לעבור באחד האירועים לראות שהכל בסדר. אך הגוף בשלו, כאילו אומר עדיין לא הבנת? בדרכי החוצה מבית החולים, כשאני עדיין בקרבת מקום קיבלתי אירוע מוחי, קצר, למזלי זה חלף תוך 24 שעות. הייתי אישה צעירה, בית חולים שלם עמד על הרגליים. אושפזתי לשבועיים נוספים. כנראה שהייתי צריכה את הזמן להבין. להבין שאני צריכה להוריד הילוך, שאני צריכה למצוא דרך לחיות אחרת, לשחרר שליטה, שלא הכל בידיים שלי.באותו היום, היום בו שוחררתי, התחלתי במסע שלי. חזרתי לעסוק במה שאהבתי אך למדתי לקחת לעצמי רגעי שקט, למדתי מהי שלווה, התחלתי טיפולים אצל מרפאה הוליסטית. במשך ארבע שנים הקפדתי ללכת פעם בשבוע. שעת המפלט שלי, השקט, השלווה, החיבור לעצמי, לרצונות, לחלומות שלי.כך המשכתי במסע שלי, מסע השחרור. מסע שהביא אותי ללימודי הארומתרפיה ומשם ללימודי הרפלקסולוגיה. ושם, תוך כדי הלימודים, נפרש בפני עולם הוליסטי קסום, פתאום הכל התחבר, הכל התבהר. התפתחתי ופרחתי, המשכתי לעבוד קשה, אך ידעתי גם לעשות למען עצמי. בכל יום שעובר אני עדיין לומדת, מנסה להקשיב לגוף שלי, לנפש, לצרכים ולרצונות שלי, לומדת ליהנות מהדברים הקטנים, מחצי הכוס המלאה. אני עדיין עובדת, כבר לא סביב השעון כמו פעם, אני עדיין נותנת מעצמי וגודלת עם כל מטופל ומטופלת שלי. אני עדיין חיה במציאות הכואבת של מדינתנו. הקשיים הכלכליים, הביטחוניים. אני עדיין אמא במלוא רמ"ח אברי לקסם של בחור אך אני קודם כל מיכל.
לבונה - מגע בניחוח אחר
מיכל הגואל מטפלת ברפואה הוליסטית רפלקסולוגיה | ארומתרפיה | רוקחות טבעית האדם הוא יצירה שלמה המתנהלת כמו רקמת תחרה, השוזרת קשר בין גופנו, פלא הבריאה, לבין הנפש המתרחשת בתוכו. זהו עולם פנימי המכיל