השיאצו היא שיטת טיפול מנואלית שפותחה ביפן במאה האחרונה. פירוש השם הוא שי=אצבע אצו=לחץ, מכאן שהטיפול הוא טיפול של לחיצות על גבי הגוף כולו, והטיפול מתבצע על גבי מזרון כשהמטופל לבוש בגדים נוחים. ייחודיות השיאצו כתרפיה מנואלית של מגע, באה לידי ביטוי ב 3 נקודות עיקריות: השיאצו פותח על בסיסה של הרפואה והפילוסופיה הסינית, תיאוריה עתיקת יומין בעלת היסטוריה ניסיון, רוחב ועומק. המטרה של השיאצו, כמו שיטות אחרות ברפואה הסינית, היא לטפל באמצעות מגע, בחוסר האיזון שנוצר במהלך החיים בזרימת הצי והדם בערוצים. האבחון, כמו גם רפואה הסינית,נעשה על ידי תשאול, התבוננות, אבחנת הערוצים על ידי מישוש הבטן הגב והגפיים, אבחנת לשון ולעיתים גם הדופק. הטיפול מתבצע באמצעות לחיצות מתיחות נענועים וטלטולים על גבי אותם ערוצים ואזורי אסוציאציה תוך שימוש בנקודות הטצובו על ידי אוקופרסורה. איכות הלחיצות של השיאצו היא עמוקה כשמטרת הלחיצות היא להגיע לרובד הפנימי של הגוף אל מתחת לשרירים (אל הערוצים). הלחיצות נעשות בד"כ בקצב הנשימה, תוך השתהות בנקודות ספיציפיות לפי הצורך, כך שבמהלך הטיפול המערכות נרגעות והמטופל הרבה פעמים מדווח כי הוא נכנס למצב של רגיעה עמוקה. רובד נוסף קשור לעובדה שהשיאצו כשיטת טיפול הבאה מהמזרח, בעל מימד של זן, המדגיש את חשיבות הנוכחות של המטפל בהתבוננות אמפטית בכאן ובעכשיו על מנת לאתר את מקום חוסר האיזון. נוכחות זו של המטפל יוצרת דיאלוג לא מילולי בין המטפל לבין המטופל על ידי הלחיצות והנשימות, דיאלוג המכוון לאיתור ולטיפול במקומות הלא מאוזנים כאן ועכשיו.