"הגיל המטורף" , "המרד הגדול", "גיל הטיפש עשרה", "גיל ההתפגרות"  כל אלו הם רק חלק משלל הכינויים שהורים ובעלי סמכות אחרים מכנים את גיל ההתבגרות. ואכן, זהו גיל קשה לפיצוח. להורים לעיתים אין מושג איך להתנהג עם ילדם המתבגר. הורים רבים טוענים שאינם מכירים את הילד שלהם. הם מדברים אחרת, מתייחסים אחרת, אוכלים כמויות גדולות של אוכל, ישנים הרבה מאוד ובזמנים משונים, הכול שונה. " זה כבר לא הילד החמוד שהיה לי קודם, לפעמים התחושה כאילו זר גר בבית" מספרים הורים. אין ספק שמדובר בגיל אחר, במעמד שונה שהמתבגר דורש לעצמו, וגם ההורה מבין שהמעמד של המתבגר השתנה וההורה מתנהג בהתאם. כדרכם של יחסים הכול בסופו של דבר מתחיל ונגמר בתקשורת בכלל, ובתקשורת בין אישית בפרט. במאמר זה אנסה לבחון את חשיבותו של גיל ההתבגרות, את תפקידו בחייו של הילד ואת מערכת היחסים העדיפה בין המתבגר להוריו על מנת שהמתבגר יוכל להשלים את תהליך ההתבגרות באופן האופטימאלי והיעיל ביותר, ובאופן כזה שההורה יצא מתהליך זה, שפוי, שלם ומצוי במערכת יחסים בריאה עם המתבגר שלו. השאלה העומדת במרכז המאמר היא: מהי הדינאמיקה בין התפקיד ההורי לתפקיד המתבגר?

התא המשפחתי עבר התפתחויות שונות במהלך ההיסטוריה והיה מושפע בעיקר מהמבנה החברתי הסובב אותו. במאות השנים האחרונות עד לתחילת המאה ה- 20, רוב המשפחות היו משפחות אוטוקרטיות, סמכותניות בהם האב היה הדמות השולטת והקובעת. הילדים היו עובדים במשק הבית או אצל בעלי הממון. תוחלת החיים הייתה קצרה, נערים ונערות צעירים היו נישאים בגיל צעיר, כך שגיל ההתבגרות כפי שאנחנו מכירים אותו היום לא היה קיים כלל. ילדים הפכו למבוגרים באופן כמעט מידי, ללא תקופת הסתגלות בין המעבר מילדות לבגרות.

המהפכה החברתית  והמהפכה התעשייתית שינו את מבנה החברה ובעקבות זאת המבנה המשפחתי השתנה גם כן. ילדים יצאו לעבוד בתעשייה והתפתחו לאפיקים שהוריהם לא הכירו, נוצר מצב שבו ילדים ונערים השתכרו יותר מהוריהם, החלה התערבבות בין המעמדות וההיררכיה המשפחתית השתנתה כליל .באווירת "בעל המאה הוא בעל הדעה" ההורה כבר לא היה מחליט הבלעדי עבור הילד וגם הילד נפתח לאפשרויות בחירה.

במחצית המאה ה-20 חל שינוי נוסף במבנה המשפחתי  כפי  שמצוין במאמר "מתבגרים בחלל המתרוקן"  ( גרין. 2002) : " במאה העשרים קיבלה המשפחה הגרעינית מעמד של פרדיגמה אוניברסאלית שיש לשאוף אליה, לקיימה ולשפרה בכל דרך אפשרית, אך הטכנולוגיות המדעיות והחברתיות המואצות שהתרחשו מאז המחצית שנייה של המאה ביטלו גם את מעמדה של המשפחה הגרעינית המודרנית, לקראת הופעתה של המשפחה פוסט מודרנית". המשפחה הפוסט מודרנית היא משפחה שבה שני ההורים עובדים קשה למחייתם, ונמצאים שעות ארוכות מחוץ לבית. ההורים משתדלים ל"רפד" את חייהם וחיי ילדיהם ברכוש, וחפצים אשר יקלו על החיים, ינחמו את הילדים, ויעסיקו אותם כשהם מחוץ לבית.

ל"בית" קרי משפחה יש משמעות חשובה,עמוקה ורחבה להלן כמה גישות למושג בית המובאות במאמר "משמעות הבית בעיני נערות שברחו מביתן" (מוזיקנט ופלד. 2008):" הגישה הפילוסופית-פונומנולוגית טוענת שהבית הוא מקום של קביעות, המאפשר שילוב מחשבות, זיכרונות וחלומות אנושיים, כמרחב מארגן של מערכות יחסים עם אנשים, מקומות וזמן, היוצר סדר ותבניתיות בחוויית האדם וסביבתו. לפיכך הבית מהווה מרחב בטוח שממנו ניתן להביט החוצה, ולכוון עצמנו לתפיסת מקום בעולם, הגישה הפסיכואנליטית רואה בבית צורה להבעת העצמי, כאשר משהו מן העצמי מתקיים בתוך המרקם הפיזי של הבית, ולמושג בית יש קיום פנימי בנפש האדם. ואילו הפסיכולוגיה החברתית מדגישה את הבית כמוקד של פעילויות חברתית עם חברים ומשפחה, המאפשרת התנסות במילוי תפקידים אישיים וחברתיים".

תוחלת החיים הארוכה של השנים האחרונות, והעידן המודרני והפוסט מודרני יצר פרק חדש שלא הכרנו לפני כן בחיי הילדים והוא:"גיל ההתבגרות" זהו טווח הגילאים  שבין 10 לבין 30 "תקופה המוגדרת על פי אריקסון תקופת חיים המקשרת בין ילדות לבגרות" (גרין. 2002) תפקידו של המתבגר לפתח זהות בוגרת ועצמאית ולהתמודד עם שאלות שונות המטרידות את מוחו: "מי אני?" "מה אני?" "ומי אני רוצה להיות?ובהמשך המאמר "הדרך החשובה ביותר של המתבגר להשיב על שאלותיו הפנימיות היא להתנסות. בעצמאותו הוא חווה חוויות חדשות המעניקות מענה מעשי לשאלותיו. פיתוח הזהות הבוגרת מבטאת בעיקר שלושה תחומים: הזהות המינית, המקצועית והפילוסופית (או אידיאולוגית) המאפשרת למתבגר לפתח תפיסת עולם שתהיה הבסיס להבנתו, השתלבותו ולתרומתו לחברה."

 התחום  הראשון שמציין גרין במאמרו הוא ההתבגרות המינית והפיזיולוגית, שבו גוף המתבגר עובר שיוניים פיזיים כגון: צמיחה לגובה, התרחבות בגוף, חיזוק שרירים ואברי המין מתפתחים.

התחום השני הוא התחום הפילוסופי, אידיאולוגי, הבא בעקבות התפתחות המוח, בשלב זה  המתבגר מתחיל לראות את העולם "במשקפיים" מופשטות. משמע, המתבגר מתחיל לשאול שאלות ולחקור איך העולם עובד? המתבגר "מספח" לעצמו אידיאולוגיות שונות בנושאים שונים": פוליטיקה, דת ומצפון, סביבה, חברה, מזון צרכנות ועוד.

התחום  השלישי הוא התחום המקצועי, על מנת שמתבגר ידע איזה מקצוע הוא מעדיף מה מעניין אותו יותר, באיזה מקצוע הוא מביא את הטוב ביותר שלו, המתבגר מתחיל להתנסות, בכל מיני תחומים, מנסה כל מיני עבודות, לוקח חלק בפרויקטים שונים, על מנת לבחון את יכולותיו, כישוריו וכישרונותיו.

מתבגר שלא עבר את תהליך ההתבגרות בכל שלביו עלול למצוא את עצמו ללא כלים וכישורים מתאמים להתמודדות עם החיים הבוגרים. הפסיכולוג מרסייה פיתח סכמה המדגימה את המצבים הללו.

                                                משבר

מחויבות

משבר הוא שאלת השאלות, ההתלבטות, והבחירה. המחויבות זו בעצם ההתחייבות והפעולה לביצוע ויישום התשובות לשאלות, המסקנות הנלמדות והבחירה שנעשתה.

על פי הסכמה ניתן לראות כי מתבגר ששאל שאלות והתלבט אך לא הגיע לידי מימוש, הוא אדם שעדיין חי בחיפוש עצמי ,קרי מורטוריום, זהו מבוגר שאינו מסוגל להתחייב לזוגיות, ילדים, עבודה או כל מסגרת אחרת. לעומתו מתבגר שלא שאל שאלות או שלא אפשרו לו לשאול שאלות לא בדק וחקר את עצמו אבל עמד במחויבות שלו להורים, למשפחה ולחברה כלומר אדם העושה את מה שמצופה ממנו מבלי לבדוק אם המצופה אכן מתאים לו זוהי אישיות מעוקלת. זהו אדם החי את חייו מבלי שהכניס בהם את "הגוון- הטאץ'" הייחודי שלו. הוא קם בבוקר ללא חשק, אפרורי וכנראה גם לא מאושר. מתבגר שלא עבר משבר וגם לא עמד במחויבות- אינו תורם את תרומתו למשפחה ולחברה הרי שממצב זה "צומח" אדם בוגר בעל אישיות מפוזרת, זהו אדם שלא שואל שאלות, לא נוקט עמדה, אינו מעורב יותר מידי בחיי החברה. אלו אנשים "מתגלגלים", מובטלים, מנוהלים ונגררים. מנגד מתבגר שעמד במשבר, ושאלת שאלות וחקירת החיים התאפשרה לו  ויחד עם זאת גם היה מחויב לבחירותיו, פעל, ניהל, ניסה, נכשל והצליח הרי שהוא בעל זהות מושגת ומגובשת כלומר, אדם בוגר היודע שהוא האחראי הבלעדי למה שקורה לו בחייו, שהוא "משיט את ספינתו"  ושיש לו שליטה על חייו.

על מנת לאפשר למתבגר לעבור את תקופת המעבר הזו בשלמותה, להורים יש תפקיד לא מבוטל בתהליך זה. ועל ההורה להבין ש"התפקיד ההורי" שלו בנוגע למתבגר שבסמכותו הוא לתת למתבגר להתבגר כלומר, לעבור את כל התחומים הפיזי מיני, הפילוסופי והמקצועי ללא התערבות מיותרת וסמכותנית. עם זאת מתפקידו של ההורה להיות מעורב בחיי המתבגר, וליצור איתו דו-שיח מתמיד על חייו, שאיפותיו, רצונותיו ותשוקותיו. כמו כן, מתוך החיפוש המתמיד אחר התנסויות ובדיקות יכולת, על ההורה להציב גבולות ברורים למה מקובל ומה לא מקובל מחד, ומאידך להיות גמיש ולהרחיב גבולות שהיו קיימים עד כה. בנוסף לכל האמור, על ההורה להיות קשוב, אכפתי ואמפאתי לקורות המתבגר שלו, להבין שעל המתבגר עוברים זמנים לא קלים ומורכבים מאוד, ואם האווירה בבית תהייה קשה, שיפוטית, ביקורתית, לא מכילה ולא מקבלת, המתבגר עלול למצוא את עצמו בודד במערכה קשה מאוד ועלול לקחת החלטות קשות וגורליות בחייו כמו: שימוש בסמים ואלכוהול על מנת להפיג כאב או לברוח מהבית ולחפש "בסיס" אחר לאהבה וקבלה. כל הפעולות הללו משאירות את המתבגר ללא כוחות לשם התמודדות עם האתגרים שהגיל והתקופה מציבים לו.

לסיכום ניתן לראות כי לגיל ההתבגרות יש תפקיד וחשיבות מכרעת בהתפתחותו התקינה של האדם, עם זאת גם להורה יש תפקיד מאוד משמעותי בחיי המתבגר, נוכחות, אפשור, גמישות וקבלה ללא תנאי. הדינאמיקה בין תפקיד המתבגר לתפקיד ההורי, משול לריקוד בזוג. צריך לאחוז זה ביד זה, ועם זאת לשמור על מרחב פרטי ולא לחדור אליו ללא רשות. להיות קשוב לצעדי בן הזוג ולא לדרוך אחד על השני. מדינאמיקה שכזו, גם המתבגר וגם ההורה באים לידי ביטוי לא אחד על חשבון השני כי אם אחד עם השני, כמו כן, הקשר בניהם מתפתח, מתמשך ומתחזק דבר שיעזור להם להתגבר על תקופה לא קלה זו .

  ביבליוגרפיה:

גרין,ד. (2002). מתבגרים בחלל המתרוקן. פנים, גיליון 19.

מויזנקוט,ע. ופלד,ע. (2008). משמעות הבית העיני נערות שברחו מביתן. חברה ורווחה, כ"ח, 383-410.