וואו, סופסוף, אני יושבת לכתוב בלוג.

כבר הרבה זמן שתכננתי לעשות זאת, אבל תמד דחיתי, וספרתי לעצמי כל מיני תירוצים מצחיקים.

לפני הכל אני אתן קצת רקע על עצמי, כי הוא מאוד נחוץ על מנת להבין מה תמצאו בבלוג שלי.

כפי שידוע לכם שמי "קרן גפני בוחניק" על שם "בילי מוסקונה לרמן".

לא נולדתי עם השם הזה, נולדתי "קרן גפני". גדלתי באלקנה (כן, כן, מתנחלת גאה")

התגייסתי לנח"ל (מחזור צ"ג) , ואחרי השחרור נשארתי עוד 3 שנים בקבוץ עין הנצ"יב, מי שמכיר אומר:

"אז היא דתיה"? לא היא דתלשי"ת- דתיה לשעבר.

הלכתי ללמוד בתדמור, ובקיבוץ ניהלתי את המטבח, ככה בשביל המספרים ביומיום 700 אוכלים, חגים- 1000 אוכלים, תקופה נחמדה, אבל מיצתה את עצמה ללא ספק.

התחתנתי עם בן משק לשעבר והפכתי בין לילה "קרן וקס". ת,אמת, מאז ומתמיד היה לי קשה עם ה"קרן וקס" והזה, לא יודעת, גדלתי 25 שנה קרן גפני, מה "וקס" עכשיו???

המשכתי לעבור בתחום המזון, קייטרינג ועוד. אבל הבנתי שטבחות זה לא מקצוע אם משהו רוצה לשמור על שפיות, זוגיות ועל ילדים לא דברנו.

על כן התחלתי ללמוד להנדסאית אדריכלות. סיימתי והתחלתי לעבוד בתחום.

בסיום הלימודים נולדה ביתי הבכורה "גפן" (לא גפן גפני, זה היה ברור שתשאלו) גפן וקס.

וכך התגלגלתי לי במהלך חיי וילדתי את "אלה" .

כשהייתי בהריון עם אלה עשיתי קבוצת הורים של מכון אדלר, שם ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות. זו התחנה האחרונה שלי, ובאמת שנה אח"כ התחלתי ללמוד את המסלול להנחיית קבוצות הורים. תוך כדי המסלול הבנתי שאת לימודי הטבחות למדתי בשביל אמא, את לימודי ההנדסה למדתי בשביל אבא, ואת הילמודים באדלר אני לומדת בשבילי.

אבל כיוון שצריך לחיות- פתחתי מסעדה בשותפות עם אחותי, וסגרתי אותה אחרי שנה הערך.

ו... התגרשתי (ברוך השם) למסעדה שלי קראו "סירים ונפלאות" אכן כך, כי בערך חודש לאחר שה-X שלי עזב את הבית הכרתי את בעלי הנוכחי (הרווה בוחניק שמו). 

גרוש בעצמו (גם הוא עזב את הבית חודש קודם) אמרתי לכם נפלאות?!

צרפתי שמבוגר ממני ב-9 שנים עם 3 ילדים שניים מהם בגיל ההתבגרות מהנדס מחשבים ותקשורת, וצייר (יש לו דף בביז תפתחו אח"כ). בקיצור "חבילה הכול כלול".

התחתנו בחתונה מיוחדת מאוד, וזה לא הזמן לפרט עליה עכשיו (אבל יש תמונה מצורפת של כולנו).

ועכשיו אנחנו גרים באורנית, אני כמובן סיימתי את לימודי במכון אדלר, ואני כבר מנחה כמה קבוצות של הורים.

הילדים, הם כמו אחים לכל דבר, כך הם קוראים לעצמם אפילו לא מוסיפים "חורגים" אני אספר כאן דוגמא קטנה. אלה ביתי הייתה צריכה בשיעורי הבית שלה, לשאול איזה חבר שאלה כלשהי. אמרתי לה תשאלי את עמנואל (הבן של הרווה) היא אמרה כל כך בפשטות וטבעיות, אבל הוא לא חבר הוא אח שלי.

אתם מבינים את זה, מה שעוד לא כל כך ברור לי, היא כבר הפנימה ממזמן.

נכון להיום גלאי הילדים" רפאל- 19, תמר-15, גפן-12, עמנואל- 10, אלה 7.5.

גילאי ההתבגרות בשיא תפארתם. ואין ספק שהלימודים באדלר, עזרו לי להרכיב את הפזל הלא פשוט הזה שנקרא "משפחה מורכבת" או "משפחה בפרק ב'" ולהתמודד עפ מתבגרים מבלי לאבד את השפיות.

בשבילי, עצם העניין ששני הילדים הגדולים של הרווה רפאל ותמר שעדיין לא מוכנים להפסיד אף פעם הגעה אלינו הביתה לא באמצע שבוע ולא שכל שבת שניה, אומרת לי הכל. שהרכבנו משפחה שחבל להפסיד אותה.

או.קי ,אחרי שהעמסתי עליכם את תמצית סיפור חיי, עשכיו תוכלו להבין מה תמצאו בבלוג שלי.

1. טיפים, רעיונות לגבי גידול ילדים, חינוכם והתווית דרכם מבלי להרוס יחסים.

2. מתכונים, כל מיני דברים מעניינים שאוהבים בבית שלנו לאכול, ודברים שניסיתי או המצאתי.

3. סיפורים מחיי, התמודדיויות, שמחות דברים מצחיקים וכל מה שאחשוב שהוא רלוונטי  ואפשר לקחת ממנו לחיים.

טוב, יש לי משהו נחמד לכתוב ושקבוצתי בגבעת שמואל בקשו האעלה על הכתב.

אבל ה"צרפתי היקר שלי"  רוצה קפה למיטה, ואני מאוד רוצה שהוא יקום כי יש לו מטלות לעשות בבית.

אז העסקה היא קפה למיטה (עלאק, הוא מקבל כל בוקר קפה למיטה- בלי קרואסון, יש גבול, כן?)

והוא יעשה כמה חורים בקיר ויתלה כמה מדפים, וילונות, תמונות, מנורות......

אז, בינתיים שבת שלום.

יא מקסים בחוץ, אולי נלך לאכול בנמל?

קרן.