יום אחד חבר מהשכונה, גילי, צלצל אלי ואמר "אפשר שאלה?" ומיד המשיך בסערה, "חבר שלי, גילה פתאום בגיל 46 שיש לאביו בן נוסף ועכשיו הוא חושש לגורל נכסי המשפחה". השיחה הייתה קצרה אבל הבנתי ישר מיהו ה"חבר". גילי היה נסער ועדיין לא היו לו את כל הפרטים אבל בחלוף כשבועיים הוא בא עם אימו לפגוש אותי במשרד.

גילי בן יחיד, חי בזוגיות ותמיד ידע כי הוא יורש היחיד. שני הוריו, היום מעל לשבעים, היו קרייריסטים שטסו ועבדו בכל העולם.

לפני כשנה החלה אצל אביו התדרדרות קוגניטיבית. הוא התחיל לקרוא לו נועם. נועם בוא, נועם תקשיב... בהתחלה זה היה מצחיק ואחר כך, החלו התהיות. מה נועם? מי זה נועם?

עיניה של אימו של גילי היו שמוטות לרצפה. הוא פנה אליה ושאל אם היא רוצה לספר לי מה התגלה לה.

אימו פתחה והחלה לספר באריכות, על עבודה של שנים רבות כחוקרת במקומות רחוקים, על שנת שבתון בחו"ל, על לילות ארוכים במעבדה, הישגים אישיים, משפחתיים וזוגיים. הזוגיות הארוכה שלה, נעמה לה והייתה מושתתת על חברות איתנה.

גילי קטע אותה: "פתאום נולד לי אח את מבינה? נעים מאד נועם, בן 21 סטודנט בבאר שבע... 46 שנה אני בן יחיד והנה יש לי אח נועם"

האמא המשיכה, "בעלי, מצא חברה שהפיגה לו את בדידות הימים והלילות בהם לא הייתי בבית ואז נולד הילד" היא המשיכה להתבונן על נעליה כאילו כל זה אינו קשור אליה. אם אפשר היה להכניס את כל הסיפור הזה לבועת סבון ולדרוך עליה היא הייתה עושה זאת בשמחה.

והלחץ של גילי גבר: "אז הוא יכול לתבוע אותי בעצם? הוא יכול לרשת את ההורים שלי? ולדעתך אבא שלי חייב במזונות? הוא היה אמור להתייעץ או לספר על כך לאמא שלי? אפשר להפריד את הנכסים ביניהם?".

בהמשך התברר כי האב מכיר בבנו הנוסף מאז לידתו ואף היה שותף להחלטה להביאו לעולם, פגש אותו לאורך השנים ותמך בו ובאימו.

הפגישה הסוערת הזו הייתה הראשונה ואחריה היו עוד כמה פגישות ושיחות עם גילי ואימו. בדקתי את מצבם המשפטי של כלל נכסי המשפחה: חשבונות בנק, פנסיות, הדירות - מצבם המשפטי, הוספו הערות ספציפיות למצב, החסכונות, הביטוחים וההשקעות החסכונות, הביטוחים וההשקעות, וערכתי לאם צוואה חדשה.

הרוחות נרגעו אבל הגילוי עשה שמות במשפחה. מצבה הבריאותי של האם התדרדר, ולאחר זמן קצר היא נפטרה. גם האב התאשפז במוסד סיעודי וגילי ממשיך לבקר אותו שם.

21 שנים של סודות ריסקו זוגיות ומשפחה.