הבקר התארחתי בקבוצת בקר של אשדוד. יו"ר הקבוצה, הראל מדר, הודיע כי מכיוון שהיום ערב יום השואה, לא יהיה חבר.ה מרכזי.ת וביקש ממורה הנהיגה אריה מרגליות, לספר על חוויה שהוא והוריו חוו בהקשר של יום השואה.

אף אחד מהנוכחים לא ידע על כך מוקדם יותר, אני בוודאות לא. אריה החל לספר על הוריו, חנה ומשה מרגוליס (לימים מרגלית) אשר לקחו בגבורה חלק בהבאת אדולף אייכמן לארץ. פעילותם לא היתה ידועה לאריה ובצניעותם הרבה, שמרו על כך בסוד, עד ליום בו כל האירוע נחשף והוריו קיבלו הוקרה ממדינת ישראל.

בעת שאריה מספר בהתרגשות על פעילות הוריו, נשמטת לי הלסת. כחלק ממשפחה של ניצולי שואה תמיד מעניין אותי לשמוע עוד עדויות, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה הכיוון. כל חיי סיפרתי ואספר על סבא וסבתא שלי, מצד אימי אשר היו שניהם ניצולי שואה וגידלו אותי.

אך מעולם לא ספרתי על סבא וסבתא שלי מאורוגואי, אשר נתנו לאנשי מוסד אשר באו למבצע פינאלה, ללכידתו של אייכמן, להתאכסן אצלם בבית.

למרות הזום, הנוכחים חשו, כמוני בהתרגשות גדולה. שמחתי להכיר את אריה ולשמוע על הוריו הגיבורים.

"אלמלא  תעצומות נפשם ועוז ליבם, נחישות רוחם וגבורתם של העושים במבצע- לא היה אייכמן נלכד ומובא לדין. ואלמלא אותה תבונת המעשה – לא יכולים היו מדינת ישראל והעם היהודי לשאת עיניים אל ששה מיליון הנספים, אל הניצולים ואל האנושות כולה" (נעמי יצהר – היסטוריונית).