מאירה הגיעה למשרד מלווה עם בבעלה. בחורה בתחילת שנות העשרים לחייה,עטויה מטפחת ראש ובעלה חובש כיפה. מהוססים סיפרו כי אינם יודעים כיצד לפעול, חוששים פן בשל פעולותיהם תחל מלחמה בתוך המשפחה ולכן קודם רוצים לשמוע את דעתי.

הוריה של מאירה התגרשו כשהיתה צעירה מאד. היא בתו היחידה של אביה, אשר היה הלום קרב ממלחמת יום כיפור. לאב אח אחד, המתגורר שנים רבות באמריקה.

אביה של מאירה, הלום הקרב, התגורר מאז התגרשו הוריה עם אביו באותו בית, סבה של מאירה בשכונה צפונית בתל אביב, בבית פרטי.

מאירה מספרת כי בכל ילדותה היתה מגיעה לביקורים אצל אביה וסבה, הביקורים תמיד היו נעימים, הם היו מטפחים את הגינה סביב הבית, עצי פרי וגידולי אדמה כמו חסה ועגבניות.
"הגינה מאד הרגיע את אבא שלי" ספרה מאירה בעיניים דומעות.

"אבא שלי  נפטר לפני 7 שנים. הלב שלו לא עמד בכאב יותר. אני ביתו היחידה ואני כל מה שהיה לו" נשמה עמוקות בולעת דמעות. מאז היתה מבקרת את סבה, אשר הזדקן, הפך לסיעודי ונזקק לעובד בביתו 24/7.

"ואז" אומרת מאירה "הופיע הדוד שלי, אחרי מעל 30 שנה והכל השתנה."

יום אחד מאירה נסעה לבקר את סבה, כפי שהיתה רגילה מיד שבוע. כשהגיע לביתו, לא היה אף אחד בבית. זה היה אירוע לא רגיל, הסב שהיה כבר ישוב בכסא גלגלים, לא יצא את ביתו באופן תדיר ותמיד העובד הזר, היה יוצא לקראתה בגינה, כאשר דלת הכניסה לגינה היתה נפתחת בחריקה.

הפעם, לא יצא העובד הזר ואף אחד לא היה בבית. היא המתינה זמן ממושך בגינה, בודקת  בגעגועים את שרידי הגינה אותה אביה והיא טפחו ולאחר כמה שעות, החל חשש לחלחל בה. היא צלצלה לנייד של העובד הזר, אשר ענה לה כי הוא פוטר והסבא נמצא בבית אבות ברמת-גן.

מיותר לציין שמאירה באותו רגע היתה נסערת עד אימה. מי פיטר את העובד הסיעודי, מי הכניס את סבה לבית אבות ואיך קרה שהכל נעשה ללא ידיעתה תוך שבוע?!

לאחר כמה ימים של ריצות ובירורים, הסתבר כי הדוד מאמריקה הבין שהשכונה מתפתחת והגיע בכדי לזרז את ההליכים.

הדוד החתים את הסבא על יפוי כח המתיר לדוד לפעול בשמו של הסב. מצא יזם אשר נתן לו הצעה להסכם קומבינציה לשטח הבית של הסב, פיטר את העובד עוד באותו היום והעביר את הסב לבית אבות.

שנים רבות אני שומעת סיפורי משפחות. קשים, מטרידים, מעוותים לעיתים, אך המקרה הזה, זעזע אותי.

עוד באותו היום, הוצאתי צו מניעה בבית משפט כנגד פעולותיו של הדוד. בדקנו כשירותו של הסב, הסתבר שאינו כשיר לחתום על יפוי כח, הסב דמנטי מוכר מזה מספר שנים על ידי שירותי הרפואה והרווחה.

הודעתי ליזם כי טיוטת ההסכם אשר נשלח לדוד, אינו רלוונטית ונשלח אליו הצו. מנגד, נשלח מהיזם יפוי כח של הדוד ואף מסמכים אשר בהם חתם הסב על מסמכי העברה במתנה לדוד מאמריקה, על כל הבית והשטח הצמוד לו.

הדוד השתולל.

בטלפון הוא צרח על מאירה, כי היא "ילדה קטנה וטפשה", שאיננה מבינה שהכל לטובת המשפחה והיא רק הורסת הכל ואת עונשה היא תקבל משמיים.

מאירה לא ידעה את נפשה. בהיותה נשואה טרייה ואשה מאמינה, חששה שמא מילותיו של הדוד ימנעו ממנה להרות.

לאחר שהסברתי למאירה את המשמעויות המשפטיות, הגשנו תביעה לבית משפט כנגד הדוד.

בית משפט פסק, כי יפוי הכח מבוטל, כולל גם כל מסמכי המתנה אשר הוחתם הסב. הסבא שב לביתו, לאחר כשנה של דיונים. נמצא לו עובד סיעודי חדש.

כ 4 שנים לאחר מכן, נפטר הסב. מסתבר שהסבא הפקיד צוואה עוד בתחילת שנות האלפיים אצל רשם הירושות, בעודו כשיר ובריא לחלוטין. את כל רכושו, הותיר לבנו אשר חיי עימו, הלום הקרב, אביה של מאירה. מאחר ובנו נפטר, נותרה ביתו יורשת יחידה.

מאירה ירשה את הבית כולו, כולל כל הגינה אותה טפחה מילדותה.