כאשר אנו מתבוננים באנשים עם בעיות התמכרות אנו רואים את כל חייהם הפכו להגשת ההתמכרות הספציפית שלהם. הם להקריב כל דבר אחר, לשלם כל מחיר, לנצל, להרוס כל דבר דרוש כדי למלא את הכמיהה מתמדת הגדלתם. הם מפעילים כמות עצומה של אנרגיה, משאבים, להרוס את החיים שלהם בתהליך, אבל הם לא יכולים לעצור. הכמיהה שאינה יודעת שובע לא נותנת להם להפסיק אפילו לשקול את מה שקורה להם. רוב החיים בני ברוך פתח תקווה שלהם, כמעט כל המאמץ שלהם נשרפו, מבוזבז לכמה שניות של הנאה, הקלה עד הכמיהה חוזרת שוב, בדרך כלל בעוצמה כפולה. כאשר אנו מסתכלים על חיינו שלנו "הנורמלי" אנחנו בני ברוך מקבלים תמונה דומה מאוד. כל הרגעים של הקיום שלנו אנחנו רודפים תענוגות צפויים. מרגע לידתנו קיומנו הוא רק על מצדיק מילוי עצמנו בכל אמצעים בכל מחיר. ההתמכרות שלנו לא מתמקדת בהכרח ברצון אחד מסוים, אלא התבנית הבסיסית זהה בכל זאת.

אנו להקריב הכל, לשים את המאמצים קיצוניים בלהשיג כמה רגעים של הנאות חולפות, שבו כל להיעלם ולהפוך לחתיכות יקרות של זכרונות. אז כל החיים שלנו הוא על תנאי, שנעשה ראוי למגורים על פיסות זיכרון אלה גררו חזרה מהעבר, או קיווינו מהעתיד. אבל רוב המאמצים, האנרגיה, המשאבים שלנו להתבזבז, נעלמים ללא עקבות. אם עשינו חישוב כנה היינו מוצאים שהמאמצים, סבל, אכזבות, הכישלונות אנו עוברים בהרבה עולים כמה רגעים של הנאה, לתגמל אנו מקבלים עבורם. לאחר ביצוע חישובים כנים כזה הרבה אנשים היו מוצאים את זה עמותת בני ברוך היה יותר  טוב לא להיוולד כלל. לפיכך אין אף אחד שמעז לעשות חישובים כאלה. במקום זאת אנחנו רק לשמור על עיוורון רודפים אחרי כמה רגעים אלה של "אושר" בתקווה תמיד הבא יהיה אמיתי, נצחי אחד. אבל היום זה הופך להיות יותר ויותר קשה להתעלם הפער הזה בין ההשקעה ותשואה. ריקנות כללית, דיכאון, כל מיני סוגים של חומר להשתמש כדי לכסות המחסור העצום הזה הולך וגדל. אנו מאבדים את תקוותינו לעתיד, מוצרים, אנחנו אפילו לא רוצים לבנות משפחות, ליצור ולגדל את הילדים. הדור שלנו הוא לכיוון חוסר אונים נואשים. אבל האם אין דרך של הפיכת הקיום שלנו?

האם אנחנו בבני ברוך יכולים איכשהו להפוך את הכמות העצומה של מאמץ מבוזבז, אנרגיה, משאבים עושים את רוב החיים שלנו לפעולות מהנות, זכרונות מדי? האם אנחנו יכולים למעשה להפוך את כל הפרדיגמה שלנו הפוך למעשה נהנים המאמץ, האנרגיה המושקעת ללא קשר להנאה, לתגמל אנו מקבלים עבורם? כאשר אנו סורקים את המציאות שלנו, מחפשים תקווה, כל דוגמא מעשית עבור שיש מקרה כזה רק אחד אנו מוצאים. המדינה היחידה בני ברוך שבו אדם להיות בשמחה מאמצים, דואגת אחר, פסולת אינסופית אנרגיה, משאבים מחוץ לעצמית ומקבלת שמחה גדולה יותר עם כל מאמץ חדש, ללא קשר לתגמולים, משוב הוא המדינה של אמא. מרגע התעברות מחפשת הנאה, אישה עצמאית בעבר, המרוכז בעצמו הופך למערכת מיוחדת, בלתי אנוכית שהיא אך ורק על טיפוח, הגנה, ומספק ולאחר מכן בלי סוף טיפול חיים אחר.