אירית רייכמן - משרד עורכי דין / בלוג

גירושין במשפחות ובהן ילדים רכים בשנים, מעולם לא היו דבר קל להתמודדות לא למערכת המשפט והיועצים, וודאי שלא להורים ולילדים עצמם.

נישואיהם  של עידית וירון , הורים  ל-3 ילדים מקסימים בני 5,3 ושנה וחודשיים עלו על שרטון. עידית וירון, אשר נישאו נישואים אזרחיים בקפריסין כמה שנים קודם לכן, החליטו שהצעד הנבון ביותר לכולם יהיה גירושין. לבני הזוג קריירות מצליחות: עידית שהיא עורכת דין בעצמה,
מועסקת במשרד גדול שמתמחה בעסקאות בינלאומיות של חברות תקשורת. בעלה, הינו מנהל בכיר  בפירמה ידועה.אולם, לבני הזוג לא היה דבר יקר יותר מילדיהם. הם רק לא ידעו איך איך להיפרד ולהפריד את חייהם זו מזה אך גם לשמר את הקשר ההדוק והאוהב של שני ההורים עם כל הילדים.

מבחינה משפטית, ידעה עידית לומר, כי הילדים יהיו במשמורתה והסדרי ראייה בין הקטינים לאביהם נערכים במתכונת בדרך כלל פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני .כמו כן לפי חו"ד המומחה שהתייעצה אתו, עד גיל שנתיים שלוש  הילדים אינם ישנים אצל האב כלל, אלא רק כל סוף שבוע שני
פעם בשבועיים. בין גיל 3-5 מקובל שהילדים ישנים אצל אביהם לילה אחד פעם בשבוע או שבועיים באמצע השבוע.

עידית, לא יכלה להקטין בהיקף כה משמעותי את שעות עבודתה, כדי להיות עם הילדים ומאידך היא גם רצתה מעט שעות לנוח ולבלות, אך ידעה שאם תאמר זאת לבעלה, ינצל זאת נגדה בין אם לתביעת משמורת משותפת ובין אם להוכחת היותה אמא לא טובה. ירון, לעומת זאת, רצה לשהות כמה שיותר
עם הילדים אבל מאידך, גם הוא היה מעונין להמשיך לפתח את הקריירה שלו ואת חייו החברתיים והתרבותיים.

מעבר לכל דאגו ההורים לטובת הילדים. כל אחד מהם פנה לייעוץ מקצועי אצל אנשי מקצוע המקובלים עליו אך לא היתה תמימות דעים. היו כאלו שהציעו ליישם את הסדרי הראייה הנהוגים אף אם הם מינימאליים כי זוהי טובת הילד, אחרים טענו כי יש לשאוף כמעט למשמורת משותפת לטובת הילדים
וכך חזרו ההורים מבולבלים עוד יותר. בני הזוג החליטו כי העובדה שלמומחים דעות שונות רק מדגישה את מה שחשבו מראש- כל הורה הוא המומחה לילד שלו וטובת הילד אינה אמת מוחלטת אלא משתנה בין הילדים והמשפחות.

עם תובנה זו הגיעו ההורים למשרדי, הם אמרו ששניהם רוצים להיות בקשר חם הדוק עם  הילדים. שניהם הסכימו כי מקום המגורים המרכזי של הילדים צריך להיות אצל האמא שלהם אך הם לא הצליחו למצוא הסדר שיהיה מקובל על שניהם.

התחלנו יחדיו להגדיר מהם רצונותיו של כל צד ומה חשוב לו. עידית אמרה שחשוב לה כי לבנם התינוק תהיה סביבה קבועה ויציבה כדי שהוא לא יפתח חרדת נטישה ופחדים אחרים. בנוסף, היא הוסיפה שהיא מעדיפה שהילדים ישנו אצל אביהם, אבל בסוף שבוע רק יום אחד. למשל: ביום שישי אצל
האם וביום שבת אצל האב, ולחילופין וזאת כיון שבמשך השבוע היא ממעטת להיות בחברתם.

האב, לעומת זאת, אמר שחשוב לו לשמור על קשר רציף עם הילדים ובעיקר בגלל שבגיל שלהם תקשורת טלפונית אינה יכולה להספיק. הוא מעוניין לראותם 3 פעמים בשבוע פנים אל פנים- אפילו אם זה בילוי של גלידה אחר הצהרים.

דרך הליך הגישור הצליחו בני הזוג להסכים על הסדרי ראייה שיענו על הצרכים של שניהם- מפגשים קצרים בני שעה או שעתיים אחה הצהריים, לינה שמתחילה בשעות הערב ונגמרת למחרת בבוקר בגן וכן שהייה של הילדים בת  24 שעות בכל סוף שבוע אצל כל הורה. הם הקפידו לחלק את התקופות
בהסכם לפי גיל הילד וקבעו לכל גיל הסכם ראייה נפרד המושתת על התבגרות הילד ועצמאותו.

כמו  כן ההורים הסכימו להתגורר אחד בסמוך לשני כדי להקל עליהם ועל ילדיהם בעתיד כאשר יתבגרו. כמו כן הסכימו שהאב יקח את הילדים למסגרות הלימודים כאשר האם שוהה בחו"ל ולא יצטרכו להיות עם מטפלת זרה. כמו כן סיכמו שבימים שהאב חייב לצאת לעבודתו בשעה מוקדמת בבוקר, האם
תבוא לביתו ותקח את הילדים למסגרות .

הסדרים מקוריים אלו עונים היטב על צרכי שני ההורים ומאפשרים להם להגיע להסכמות שאינן שגרתיות בין כתלי ביהמ"ש.

מאת: אירית רייכמן עו"ד ומגשרת