הכנס ט

ייפוי כוח מתמשך – תכנון עתידי חכם

עד שנת 2016, לאדם שהיה מוכרז כ"פסול דין" או שלא יכול היה לדאוג לענייניו ואין מי שידאג להם, היה ממונה אפוטרופוס עפ"י צו בימ"ש. האפוטרופוס היה אחראי לקבלת ההחלטות באשר לחייו של המטופל בכל הנוגע לענייניו האישיים, הכספיים ועוד. מינוי אפוטרופוס שלל למעשה מהאדם את היכולת לממש החלטות ורצונות אישיים ולהוציאם לפועל ללא הסכמת האופוטרופוס. האפוטרופסות הפכה לא אחת למכשיר המגביל את חרותו וזכויותיו של האדם, בייחוד במקרה שבו האדם בעל כושר שיפוט מלא או חלקי ומסוגל קוגנטיבית לקבל החלטות מושכלות באשר לעצמו. גישה זו נודעה בשם ה"גישה הפטרנליסטית".    
בשנת 2016 נכנס לתוקפו תיקון 18 ל"חוק הכשרות והאפוטרופסות", תיקון שחולל מהפך ביחסה של המדינה לקבוצות האוכלוסייה המוחלשות ובעלי המוגבלויות השונות הנזקקים לעזרת צד שלישי. התיקון מבוסס על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואמנות בינלאומיות שונות.
הגישה הרואה באנשים הללו, אנשים שאינם מסוגלים לקבל החלטות רצוניות ועל כן ניטלו מהם כושר ההחלטה ויכולת ההשפעה על חייהם, הומרה בגישה השמה דגש על כבודם, זכויותיהם, כיבוד רצונותיהם וקבלת החלטות אוטונומית – זכויות שמהם נהנה כל אדם.
גישה זו רואה לנגד עיניה את שיתופו של האדם בקבלת החלטות הנוגעות לחייו ואינה מפקיעה ממנו את השליטה והתכנון של המשך חייו כאשר לא יוכל עוד לדאוג לעצמו. (עם זאת יצוין כי עקרונות אלו אינם מאיינים את מחויבותה של המדינה לשמור על טובתם של החסויים וזו תתערב בעניינם באופן מדוד וזהיר רק כאשר קיים חשש ממשי לפגיעה באדם).
התיקון לחוק מבוסס על מתן האפשרות לאדם, בהיותו צלול ובעל כושר קבלת החלטות, לתכנן את עתידו ולמנות לעצמו, בעת הזו, מיופה כוח אשר ידאג לכל ענייניו ויהיה מוסמך לפעול עפ"י ההרשאות שתינתנה לו, אם וכאשר תינטל מהאדם, הממנה, היכולת לקבל החלטות עצמאיות הנוגעות לעתידו בשל התדרדרות שכלית או גופנית. הרשאה זו מייתרת את הצורך במינוי אפוטרופוס ומשאירה בידי האדם הממנה, את המסוגלות למנות אדם הנהנה מאמונו והקרוב אליו ובכך לא להיות תלוי בחסדי המדינה ובאפשרות שימונה אפוטרופוס שאינו מקובל על האדם. כלי הסכמי זה אינו מערב את בתי המשפט, חוסך זמן, התדיינויות והוצאות משפטיות ומביא לידי ביטוי את עקרון ההחלטה העצמאית וכיבוד רצונו של האדם.

קסט כאן