אני מניח שראשיתה של ה"בערה" מצויה בשנות השבעים ... אבא חזר הביתה ממילואים לארוחת יום שישי עם שני זקנים אמריקאים השתנדבו במחנה ..... הם לא הפסיקו להודות שעה ארוכה. יכולתי לחוש בחיבור האישי שזה אתה נולד עם משפחה ישראלית .

אולם הלהבות של אותה אש הבוערת בי, לחבר באופן אישי את התייר עם ישראל וישראלים , גבהו בימי האינתיפדה האחרונה .

שימשתי כשליח קהילה בקהילה מקסימה בחוף המערבי של ארצות הברית , כל מי שהעז ונסע לארץ נחשב כציוני גדול , הנוסעים התרגשו ממילות התודה שהורעפו עליהם על ידי סוחרים ואנשים ברחוב , אולם שום קשר אישי לא נוצר...

נהגתי לשאול את אלו שהתפארו בעשרות ביקורים בישראל , כמה מספרי טלפון יש במכשיר הניד שלך , של ישראלים שתוכל להתקשר עליהם משדה התעופה ולאמר " הנני כאן " ???

כשחזרתי לארץ וזו נראתה כבר אחרת , חזרו גם התיירים להתבונן בנו דרך אקוריום חלונות  האוטובוס . המקום היחידי שנפרץ קיר הזכוכית היה בטיולי תגלית שבו נרקמו הורמונים וקשרים בין צעירים ישראלים ויהודי תפוצות

הבנתי כי יש מקום לחבר את התיירים , אנשי העסקים והמבקרים השורצים בבתי משפחותיהם ללא מעש , אל ישראל של חיי היום יום, אל מי שאנו באמת,  אנשים בעלי מגוון רחב של דעות ותחומי עינין

עייפתי מהצגת ישראל כמדינת קונפליקט בלבד, הבנתי כי אין דרך לנצח ב"הסברה" את גאוני השיווק הטלוזיוני

רק בחיבור אישי יבינו המבקרים, מה זו ישראל ומי אנחנו הישראלים היפים

רק כשישוב איש העסקים חזרה למולדתו לאחר שקיבל סיור מותאם אישית ( אולי הוא בכלל גם חובב מוזיקה ים תיכונית) יוכל לספר .... בדיוק כפי שאנו עושים בקבוצות הנטוורקינג ... ולהעיד ממקור ראשון: מה יפה הארץ ומה יפים אנשיה .

קראתי פעם משפט יפה שאומר " ככל שהמפגש הוא יותר אישי כך הוא גם יותר בינלאומי"  

כל מי יש לו רעיון לשכלל להוסיף לבקר מוזמן

בתמונה המצורפת סיור שערכתי למעצב איטלקי ידוע שלאחר תחקיר אישי קצר למדתי, כי את מרבית רעיונותיו הוא שואב בעת שרוכב על אופנועו ברחבי טוסקני .... תל אביב מעולם לא נראתה לי יפה יותר