מה שלומך? השלום בקרבך? השלם האני שאתה? מהי מידת שביעות רצונך מחייך? כמה מבין פעולותיך ומעשיך היומיומיים נמצאים בהלימה להווייתך הכנה? ומהי מהות היותך? האם ישנה? או שמא ישנה או אולי התיישנה. ומה זה בכלל משנה? בהיווצרנו, טרם לידתנו, ניתן בידנו כלי. את עצמנו. את עצמותינו, את עצמאותנו ואת העוצמה העצומה שבבחירה לפקוח את עינינו העצומות ולראות. לגלות את אותן סגולות ייחודיות להן מסוגל, מאז ומתמיד, המחצב הטבעי שאתה, כבר עתה, ולחשוף את אותן שכבות ההסתר שברבות הימים נערמו בעורמה מכורח ההסתגלות ומרוצת הזמן מבלי משים. כמו כל דבר יקר, אנו שומרים היטב על אותו מחצב נדיר, לפעמים אפילו בלי לדעת מהו. מחכים לאישור לאושר, מחכים שמשהו יקרה- ע"מ שנרגיש את זכותנו לומר את שבאנו להגיד. אך אולי זוהי חובתנו? ואם כך, מהו זמן מתאים יותר מעכשיו, להיות? עצם האדם בהיפוכה הינה המצע הייחודי לגדילתו. מטבעו, ישאף האדם לצמוח ולהצמיח. לברוא. עיבוד האדמה יאפשר שימוש אפקטיבי ורענן יותר, להצמיח את העץ הייחודי לו, לגזום את ששרך, ולהפריח את העדן הפרטי שלו, בקרקעת הגן המסוימת שהוא. לעיתים העולם יכול להראות כמבוך אך אם נסתכל היטב נוכל להבחין שאין זה אחר מאשר הרבה מאד שבילים שכל אחד מהם הוא של אחר, ישנן הצטלבויות וישנם מבויים סתומים. אם כל אחד ילך בדרכו ויחזור כשיגיע לאחד כזה, ויפסיק לאמץ ולהתאמץ בכח לפלס דרכים חלופיות לא לו, במסווה של אומץ, וישוב כשיקלוט כי סטה משלו ופלש לדרכי אחרים, מהות מושג ההשוואה תשתנה. השפע יקבל את טעמו המקורי. אט אט תדע מהו הדבר הזה שיש לך ורק לך. מדויק וספציפי על הסתעפויותיך וניסיונותיך אתה. אותו הדבר שפשוט לא ניתן לשכפול. אז תחוש את החופש האמיתי להיות. לפתע תמצא באמת את נקודת ההשקה בין המרכז שלך למרכז האוניברסאלי. ותראה כיצד אותו דבר נחוץ לעולם. ותתחיל לספק אותו בשפע ובענווה. כל כך פשוט עד שלא הבחנת בו. ואז, בין רגע תקלוט כי כל העימותים למראית עין, אינם אלא אימותים. לפתע תרגיש שהכל במקום ותמיד היה, בכל עת. שכל המתרחש הגיע כתרומה לצמיחתך, ושרגעי המאבק בסך הכל היו אותות לכך שסטית מדרכך הפנימית, וכל אותם רגעי חסד נעימים, רמזו עליה על גבי סקאלת הכאב והעונג על ציר האותנטיות. כך תוכל לזהות את העשבים השוטים בטבעך שיעלו מעת לעת ופשוט לנקשם. כך הדרך תתגלה על בוריה. אתה תדע את דרכך ותראה את של אחרים. תבחין בהצטלבויות בהן סטית משלך ואת קיצורי הדרך שלקחת- וחזור. אז תפוס מעדך וחשוב- "מה אתה באמת רוצה בחייך?" מה הוא הדבר, שאתה, לא מישהו אחר, קרוב ואהוב ככל שיהיה, באמת ולא רק "על הדרך" או כי זה זמין או נוח, או נוצץ ועל במות, רוצה- לא חייב, לא צריך- רוצה! ממש משתוקק, בחייך- בתקופת חיים זו ממש. עכשיו!