סיפור מצחיק מחגיגת בת מצוה

באמצע שנות ה80 היתי די ג'יי בארועים משפחתיים. יצא לי לעטר מוזיקלית עשרות רבות של ארועים והתפרנסתי מן העיסוק הזה בכבוד. זכור לי ארוע שהתקיים באולם בגבעתיים שהיה למעשה חגיגת בת מצוה של נערה בת להורים חרשים אלמים. למעשה הבת היתה נורמלית לחלוטין והיא גם שימשה כמתורגמנית ביני לבין ההורים המאושרים. לארוע הוזמן קהל מעורב שחלקו היה גם חירש אילם חברים של ההורים מן הסתם. המוזמנים היו מאוד חביבים ופרגנו לכלת בת המצוה להורים ולמשפחה. הארוע התנהל באופן רגיל לחלוטין. הקהל הגיע התישב במקומות בינתיים התנגנה מוזיקת רקע מגוונת והאוירה היתה טובה ושמחה. טקס הדלקת הנרות המסורתי עבר גם הוא בהצלחה כשלצידי ניצבה גברת שתרגמה את הנחייתי לשפת הסימנים והקהל שיתף פעולה במחיאות כפיים וקריאות עידוד. לאחר מנת הבינים הוזמן הקהל אל רחבת הריקודים לרקוד את מגוון הריקודים האופינים לארוע כגון טנגו, פסדובלה, דיסקו, צ'ה צ'ה וכדומה. אך לפני שהתחילו הריקודים הגיע אלי אבי כלת הבתמצוה ומסר לידי חבילת שלטי קרטון שעל גביהם היה כתוב באותיות דפוס צבעוניות שמות של ריקודים סלוניים מקובלים. תוך כדי מסירת השלטים אמרה לי כלת בת המצוה שאני מתבקש כל פעם שאני משנה את השיר ואיתו את הריקוד מעבר להנחיה שאני מבצע שאניף את השלטים כך שקהל הרוקדים אשר אינו שומע את המוזיקה ידע בזכות השלט איזה ריקוד מתנגן וכך קהל החירשים יוכל לרקוד למרות שאינו שומע את המוזיקה. האמינו לי זה היה די מביך או מבדח איני יודע עד היום איך להגדיר זאת. תארו לכם אותי כדי ג'יי מניף את השלטים זה אחר זה מציג אותם לכל אגפי האולם כדי שכולם יראו ובקבל מקפץ ומרקד לפי הקצב כשלמעשה אינו שומע מאומה. במבט מהיר ניתן היה לראות אנשים צוחקים ואני לא הבנתי מדוע, אך מבט מהיר על השלט שהצגתי הראה כי אני מציג ריקוד אחד ולמעשה אני משמיע להיט לריקוד שונה. יצא מצב שהחלק השומע רקד את הריקוד המתנגן ואילו החלק החירש רקד את הריקוד שהוצג בשלט, האמינו לי בקטע הזה כבר אנשים לא יכלו להחזיק את עצמם ומכל המבוכה התפתח גל של צחוק שאנשים לקח להם הרבה זמן להרגע. אני זוכר את עצמי משתטח מאחורי שולחן הדי ג'יי  ולא העזתי להרים את הראש כי נכנסתי להתקפת צחוק בלתי נישלטת. המיוחד היה שגם החרשים הבינו את הפואנטה וצחקו עם כולם. אין ספק שמצב רוח היה ואם שמחה נימדדת בצחוק אז בארוע הזה היתה שמחה רבה רבה רבה....