"הכי טוב זה שאבא ואימא כבר לא מפחדים!"
חוסר האונים של דינה ואבי עלה כבר מהרגע הראשון לשיחה שלנו, בה תיארו את החיים בביתם יחד עם שני.
שני היא בת הזקונים שלנו , היא לומדת בכיתה ג' ולא התחילה את שנת הלימודים.. אנחנו לא יודעים מה לעשות ולאן לפנות...
אני מנסה לשאול כדי להבין מה הסיבה... ודינה מסבירה כי כל רעש מפריעה לשני וגורם להתפרצות זעם מצידה. זה הולך ונעשה חריף יותר ויותר אומר אבי עד כי אינה מסוגלת לשבת בכיתה.. לאכול עם אנשים סביב השולחן.. אנחנו מסתגרים בחדרים כדי לא לעצבן אותה ומתקשרים בכל מיני דרכים ללא דיבור ישיר. הזמן היחיד שטוב לשני הוא טיול על הגלגליות ברחובות העיר.. לכן אנחנו מסתובבים עימה שעות בחוץ.
השיחה המשיכה להתגלגל ופנתה לשאלות מעמיקות יותר כדי שאוכל ללמוד עוד על שני ומשפחתה.
הקשבתי לקולם .. מנסה להגיע לניואנסים.. לחוות את השדר שטון הדיבור מעביר ולא המסר של המילים
היה בו פחד עמוק ומתנצל על עצם קיומו.. חשבתי מה שני שומעת שם? שהרי ברור כי תגובה כה חריפה לרעש קשורה לרגישות הגבוהה בשמיעה אצל שני. הרגישות הזו חושפת את שני לתכנים מעולמם הרגשי של הסובבים אותה והיא עמוסה באינפורמציה שמאיימת עליה.ו רק הנסיעה על גבי גלגליות ברעש העיר יוצרת מיסוך לכל העומס הזה.
מהלך העבודה עם שני מתמקד בשני מישורים, הדרכת ההורים לענות לצרכים של שני באופן מותאם יותר, מתוך הבנה והכרה של הרגישות. ובשני הלומדת לזהות את גורם המתח שלה ולנטרל אותו בעזרת הכלים הגופניים שרכשה.
המפגש האחרון היה משותף .. לאחר תרגול גופני בו כולנו יחד עשינו סדרת תרגילי כוח! שני אמרה כי "הכי טוב זה שאבא ואימא כבר לא מפחדים!"
מטפלת רב תחומית בקשיי תפקוד ולמידה. הגישה הטיפולית שלי מבוססת על מגוון הכלים שרכשתי, שיטת אלבאום, עיסוי רקמות, רפלקסולוגיה, פרחי באך, רפואת תדרים, תקשור יחד עם הניסיון שצברתי במהלך שנות עבודתי. אני מ