עניתי לטלפון שצלצל ומעברו השני של קו דיבר אלי איש בקול מהסס וסיפר על אימא שלו... היא לא עושה כלום... אפילו את האוכל שהנכדים אוהבים כבר לא מבשלת .. היא מתלוננת כי אינה מצליחה לישון שינה רצופה במהלך הלילה. יש רק דבר אחד אותו היא עושה כמו פעם וזה הטיפול בסבתא.. ככה פגשתי אותה, אישה עם עיניים טובות וחכמות שלקחה על עצמה את עול הטיפול באימה לאורך שנים, מאז הייתה נערה צעירה ואביה נפטר. יחד עם זה טיפחה את בני ביתה בעלה, בניה ונכדיה בנאמנות אין סוף כל כולה עבורם. זה מה שעשתה במשך כל חייה ועכשיו אימה חולה מתנדנדת בין העולמות והיא שבורה. בכפות רגליה ניכר הכאוס, כוחות חיים שניתבה להתעלם מעצמה ולרצות אחרים במשך שנים, חרצו חריצים ובנו תבנית נוקשה בכף הרגל שחוסר האנרגיה ניכר בה. כל שביקשה היה להצליח לישון... בעבור זה הסכימה להגיע לטיפול. התחלנו במפגשים דו שבועיים של רפלקסולוגיה יחד עם פרחי באך. לאחר מספר פגישות הצליחה לישון פרקי זמן ממושכים יותר בלילה אז.. הצליחה לתפקד טוב יותר במשך היום. הוספנו גם טיפולים ברפואת תדרים מהר מאד גילתה שהיא מצליחה לחוות את העבודה האנרגטית והתמסרה לה. מעניין היה לראות כי יחד עם השינויים עלו זיכרונות, נפלו אסימונים והתקבלו החלטות. פתאום הכירה בעצמה.. מותר לי גם לחשוב על עצמי... אם אני לא יכולה זה בסדר.. אני קובעת לעצמי.. מותר לי להגיד לא...מהמשפטים נבנו גבולות חדשים שידעה לשים לעצמה ולמשפחתה שפרגנה על התהליך. מהמקום החדש הזה יכולה הייתה ללוות את אימה בדרכה מבלי לחוש אשמה, או חרדה בידיעה שהיא עושה את המיטב שבאפשרותה. מהמקום החדש הזה התחילה לצאת לסדנאות רוחניות, נושא שעניין אותה תמיד אך לא מצאה לכך זמן או צידוק. החיים ממשיכים להפתיע ומזמנים בכל פעם מבחן חדש והיא עומדת בו נאמנה לעצמה ומאמינה בכוחות שלה. אז מה אתם אומרים האין זו יציאה מעבדות לחירות?