"חודש אוגוסט שנת 1997, בשעה 11 וחצי נכנסתי בצעד כושל למרפאה של בסיס חצרים שם שרתתי כטייס. הכל התחיל שעה קודם כשבזמן רכיבה על אופניים חשתי כאב בחזה. כאב עמום, חודר, עמוק, קושי בנשימה ומועקה כללית. הייתי בן 32, בחור בריא, אבא צעיר לילד בן 3, בכושר טוב יחסית. בשעת לפני הצהריים ביום שבת המרפאה היתה ריקה. נכנסתי אל הרופא התורן וסיפרתי לו על התחושות שלי. לא עברו שלוש דקות ויצאתי את המרפאה. הפעם על אלונקה אל האמבולנס והרופא שנכנס והתיישב לידי אמר לנהג – "סע מהר, יש לך אישור לסירנה". המשפט הזה, שנחרט בזיכרוני, שינה את חיי."

כך מספר ד"ר אלון כהנא, בן זוגי לחיים ואבי ילדי, בסדנאות ובהרצאות שהוא מעביר. אלון מתאר איך פתאום, ללא כל הכנה הפך מאדם עצמאי, קצין, טייס ששולט בגורלו לאדם חולה, על סף המוות. התחושה שלו היתה כאילו תפסו וזרקו אותו לבאר עמוקה, שחורה וקרה. היום, 12 שנה אחרי, אנחנו יכולים בלב שלם להגיד שאת התקף הלב קיבלנו במתנה. האירוע התחיל שרשרת של שינויים גדולים בחיים שלנו ואנו מברך ומודים עליהם. היום אנחנו מנסים להעביר בהרצאות וסדנאות את האנרגיה הזו של שינוי. שינוי שכולנו רוצים וצריכים ולפעמים רק מכה טראומטית כזו מזיזה אותנו לעשייה.

היום כשאנו מספרים לאנשים על העצב הגדול, תחושת האבל והאובדן שאופייניים אחרי טראומה, אנו נזכרים בתחושות שלנו: אבדן חיים בטוחים וטובים.

השינוי התחיל לאט לאט. בהתחלה, טיפול פסיכולוגי שסייע להתמודד עם תחושות האבל והאובדן הקשות ולהתמודד עם הדיכאון. בהמשך, החלו שינויים גם במישור הפיזי - חזרה לפעילות גופנית, שינוי תזונתי ולבסוף, אחרי שלוש שנים בערך מהתקף הלב, הרגשנו שאנו עולים על דרך המלך. אלון התחיל ללמוד את לימודי הדוקטורט בטכניון, נולדו לנו עוד שני ילדים בנוסף על הראשון, והתחלנו לתכנן שוב את החלומות שלנו. החלום הכי גדול שהיה לנו לפני האוטם היה לנסוע להודו. כטייס, אלון לא השתחררמה צבא בגיל בו כל חבריו יצאו לטיול הגדול. עכשיו, באמצע שנות השלושים החלום הזה היה מין פנטזיה רחוקה. התקף הלב, שינוי סדרי העדיפויות ובמיוחד התחושה שהחיים קצרים הביאו אותנו לרצות לממש אותו. התכנון ארך שלוש שנים. חיכינו שבבנו הצעיר יהיה בן שלוש, שאלון יסיים את הלימודים וישתחרר מהצבא ונסענו למזרח. טיילנו כמשפחה שנתיים בהודו, נפאל, בורמה, תאילנד והפיליפינים וחווינו חווייה אישית ומשפחתית משמעותית ביותר לכולנו. הטיול הזה הוא אולי המתנה הכי מוחשית שקיבלנו מההתקף. אם לא היינו מטולטלים על ידי ההתקף, סביר להניח שהיינו ממשיכים את החיים במסלול המהיר, על האוטוסטרדה ולא לוקחים הפסקה של שנתיים תמימות. הפסקה לחשוב עלינו כפרטים וכמשפחה, הפסקה לנשום עמוק ולהבין מה חשוב לנו בחיים האלה, מי אנחנו רוצים להיות ואיך אנחנו רוצים לחיות, מה עושה אותנו מאושרים ועוד ועוד. התקף הלב הכניס פרופורציות לחיים שלנו ושינה את האופן בו אנו מסתכלים על החיים. הטיול הוא רק דוגמה אחת, החיים שלנו היום שונים בתכלית מהחיים לפני.

קודם כל השינוי הפיזי: שינינו את התזונה שלנו לתזונה טבעונית. כיום, כולנו כמשפחה נמנעים מאכילה של כל מזון מהחי: ביצים, בשר, חלב ומוצריו. המעבר לא היה קל אבל לאור התוצאות אני יכול להמליץ לכל אחד ובעיקר לאנשים חולים במחלות כרוניות להתעניין ולעשות אותו. השינוי של התזונה לא קורה ביום אחד. השינוי הוא הדרגתי. הוא התחיל ביישום של ההמלצות המתונות יחסית של התזונאית. אבל אנחנו גילינו שרק אם משנים את התזונה הרבה יותר , ניתן להגיע לתוצאות שבאות לידי ביטוי באופן הברור ביותר בבדיקות הדם. הסדנאות שאנו מעבירים שנמשכות שלושה ימים הן על טהרת הטבעונות. בניגוד לדעה הרווחת, ניתן להתקיים ולהתקיים טוב גם על פירות וירקות ואפילו להרגיש בריא יותר ואנרגטיים יותר.

השינוי השני והמשמעותי, ניהול הלחץ. החיים לפני ההתקף, היו לחוצים ומהירים. המקצוע והתפקיד של אלון כקצין מיון בבית הספר לטיסה, היו מלחיצים מאוד. אחרי התקף הלב, הורדנו בהדרגה את קצב חיינו. היום, כשאנו מתמחים בתחום "שינוי אורך חיים , אנו יכולים להוכיח את התוצאות גם מהכיוון המקצועי וגם מההיבט האישי שאולי חשוב יותר. ההשתחררות מהלחץ והקצב המהיר עוזרים להרגיש טוב יותר, להוריד במשקל ולהיות יותר בריא. שינוי נוסף הוא, הפעילות הגופנית. אנו עושים פעילות גופנית באופן קבוע, כ-4-5 פעמים בשבוע.

שינויים אלה, הם רק הקוסמטיקה של השינויים הפנימיים שהתרחשו. אני מאמינה שפעמון האזהרה של אלון שצלצל כשהיה בן 32 בא להעיר אותו כפרט ואותנו כזוג וכמשפחה ולשלוח אותנו לשלב חדש בחיים. כיום, אנו רואים את היעוד בחיים, לעזור לאנשים אחרי טראומות שנחתו עליהם, לתמוך, וללוות בתהליכי שינוי והחלמה.

אנו מרצים לאנשים אחרי התקפי לב, מטפלים, תומכים ומקיימים סדנאות על שינוי בחיים. הסדנאות נמשכות שלושה ימים, בהם אנו מלמדים על שיטות השינוי. אנשים מתנסים בתזונה אחרת, הרפיות ושיחות אישיות, שינוי בדרך חיובית מתוך בחירה והנאה ולא מתוך הסבל שבאיסור. בדרך כלל, אנשים באים עם בן או בת הזוג כדי להחדיר את השינוי באופן טבעי הביתה. בשיחות מעקב אחרי הסדנה, אנו שמחים לגלות שאנשים שומרים על אורח החיים הבריא.

מחקרים שנעשו בעולם, גילו שחלק מהאנשים שעברו טראומות מדווחים על צמיחה ושיפור באיכות החיים. רמת הקשר עם האנשים הקרובים משתפרת, שמחת החיים עולה והיכולת להודות על כל הטוב שהעולם נותן לנו, מתחזקת. אני מכירה את התחושות האלה בעצמי ומקווה שבפעילות שלנו אנו עוזרים לאנשים למצוא את הצמיחה בתוכם, גם אחרי הטראומות שעוברות עליהם.