שלום חברים,

כאשר אנו מסכימים לחשוף את עצמינו לאנשים קל יותר להתקרב אלינו , וגם לקנות לשכור את שירותינו או לקנות מאיתנו מוצרים 

כאן בסיפור הלידה שלי אני מספרת מה קרה לי (סיפור אמיתי) זו דוגמא לכתיבה שמסכימה להיות כנה

לכל שאלה מוזמנים 

כתיבת תוכן - איה סטרול 

בשבוע 38  אכלתי חומוס בלילה, סתם חומוס כזה מקופסא, קנוי, המקרר התקלקל וכנראה שגם החומוס. באמצע הלילה היה לי כאב בטן מטורף, לא ידעתי מה זה.  הכאב היה חד וקשה, כמו סכין.  
 חשבתי שהחומוס הזה עוד יהרוג אותי, כי כמה חומוס מקולקל כבר יכול להכאיב?הכאב לא פסק, להפךהוא רק התגבר עוד ועוד, וככל שהכאב התגבר ככה הזמן בין כאב לכאב הלך והתקצר, מוזר..בהתחלה החומוס תקף אותי כל שעתיים ואז חזרתי לישון, אח"כ זה התקצר לכל שעה, אחרי זה החומוס המקולקל הגיע בצורת סכין מטורף בתוך הבטן בערך כל חמש דקות, ככה זה היה בערך לילה שלם בבוקר משהפציע האור הראשון אמרתי לבעלי שיחיה, כי אני עצמי כבר תכף עמדתי למות.­­­­ "תראה, אמרתי לו, לא נראה לי שזה חומוס כי כל שלוש דקות בערך חותך אותי כאב מטורף שבחיים אבל בחיים שלי לא הרגשתי קודם, יש גבול גם לחומוס מקולקל, אולי כדאי ללכת לבית חולים?" פתאום קלטתי שעוד כאב מטורף של סכין כזאת ומשהו הולך לצאת לי מתוך הבטן, כנראה שהייתי כבר בלידה פעילה ביותר..וכל הלילה יילדתי את עצמי במחשבה שהחומוס מקולקל, מכיוון שלא ידעתי איך מרגיש ציר, ( גם לא טרחתי מעולם ללכת לקורסי הכנה ללידה )אז גם לא ידעתי כמובן למה לצפות, עלינו למונית וכל הנסיעה אני מרגישה שכדורסל מטורף הולך לצאת לי מהואגינה, הרגשתי כמו חיה, חיה אמיתית, בג'ונגל של תל אביב. נהג המונית  שהביט מהמראה הקידמית לעברי הספיק להחליף כמה צבעים, זה התחיל מאדום עבר לסגול עד שקיבל גון לבן בוהק כמו של קיר לאחר סיוד אבל כזה ממש טרי. הוא נסע בצורה מטורפת לחדר לידה, כי לא יודעת  על מי הוא ריחם יותר עלי או על המונית שלו. תוך כדי שאני מחזיקה את הכדורסל המטורף ביד כדי שלא ייצא לי בנסיעה, בעלי שיחיה החוויר גם הוא, אבל צבע פניו היה בוהק קצת פחות  מצבעו  הלבן של נהג המונית, אולי הגון היה חצי טון פחות משהו בין בג' בהיר לצהבהב, לך תזכור גוונים בציר לחץ….  כשהגענו לשער בית היולדות השומר עזר לי ללכת, לחצתי לו כלכך חזק על הזרוע שאני לא יודעת אם היד שלו לא נשברה, הייתי כבר בלידה פעילה לגמרי, יש שלוש לחיצות גורליות, לחיצת הזרוע שלו הייתה הראשונה מבינהן. האחות שקיבלה אותי בכניסה איבחנה בקלי קלות  וצעקה "היא יולדת"!!!וכך גם עקפתי את כל הבירוקרטיה של ההרשמה המתישה, (תמיד אמרו לי שאני יודעת להסתדר). היא אפילו לא ידעה איך קוראים לי.. גזרה את מכנסי הטרניג והרגישה את הראש כבר בידיים, פתיחה של 10!!! העלו אותי על אלונקה ורצו איתי כ8 עובדי המחלקה צרחתי כמו חיה משוגעת בג'ונגל של איכילוב, בלי בושה שאגתי לתוך התקרה "תנו לי אפידורל מגיע לי אני בלידה!" אמרו "איזה אפידורל היא עוד לחיצה בחוץ, וכל זה תוך כדי טיסה מטורפת על אלונקה בדרך לחדר לידה"אז אקמול תנו,תנו משהו זה כואבבבבבבבבבבבבבבב נורא".וזה כאב אחושלוקי כאב, פתחו את הדלת, נכנסו לחדר שוב ראיתי תקרה ואז זאת הייתה הלחיצה השלישית והאחרונה את השנייה אני לא זוכרת היא בטח נעלמה ו בום!!!!תוך דקה היא נולדה היו צריכים לתפוס אותה כי היא קפצה החוצה, בצורה כל כך עצמאית, היא יילדה את עצמה בלידה טבעית,  בכלל בלי כוונה!