ביוסינטזה, כגישה ושיטה מתחום הפסיכותרפיה הגופנית, משלבת חוויה מילולית וחוויה גופנית כדי לעזור למטופל להשתחרר, לגדול ולשנות. ושינוי, כמו כל חוויה אחרת, הוא לא משהו שיכול לקרות רק לנפש או רק לגוף. הכוונה היא למזג ולאפשר מציאת איזון מחודש בין רגש, חשיבה ופעולה.

חוויות חיינו רשומות בגוף ובמערכת העצבית, וממשיכות לנהל אותנו ברובד הלא מודע. הדגש בעבודה הטיפולית הוא על חיזוק ופיתוח המשאבים הפנימיים, ופחות בהתעסקות בבעיה או בסבל.

"ביוסינטזה" מתאימה את צורת הטיפול לאדם. כלומר, הטיפול מורכב מחלק מילולי ומחלק התנסותי-חווייתי של מגע, תנועה, נשימה, עבודה אנרגטית, מדיטציות ועוד, והמטופל גם יושב, גם שוכב וגם זז. הצורה של ההתנסות או החוויה משתנה מאדם לאדם, בהתאם למה שמתאים ונכון לו, ואין טיפול אחד דומה למישנהו.

הביוסינטזה נוסדה ע"י דייויד בואדלה, איש חינוך בעבר ופסיכותרפיסט, בשנות ה-70 של המאה העשרים. זוהי פסיכותרפיה גופנית המוכרת ע"י האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה, וכן ע"י הועידה העולמית לפסיכותרפיה כזרם עצמאי של הפסיכותרפיה, ומיוצג ע"י האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה גופנית שבז'נווה.

היא נלמדת ומיושמת כיום בכל העולם, ונחשבת לתרפיה של העתיד, בגלל הגישה המקיפה שלה הכוללת את כל הרבדים של קיומנו - הקיום הגופני, החוויה הנפשית, והמהות הבסיסית שלנו. הרקע למבנה התיאורטי וליישומים בביוסינטזה נמצא בפסיכולוגיה של חיי הרחם, בפסיכולוגיה של התפתחות האופי על מבניו השונים ובמסורות הרוחניות.

בקונגרס הבינלאומי לביוסינטזה שהתקיים בחודש מאי 2006 בליסבון, נטלו חלק חוקרים מובילים מתחום המוח כמו אלן שור ודה מאסיו, שמחקריהם מראים חד משמעית כי לביוסינטזה השפעה מרפאה על המוח.