תמיד כשאני מחליטה לצאת מ"מצרים" שלי ולעשות שינו גדול ומשמעותי בחיים , יש לי הרבה מחשבות  והתלבטויות וביניהם המון פחדים לאבד את הטוב שיש במצב הנוכחי .

אבל כשאני מחליטה להתגבר עליהם ולצאת לדרך מה שהכי חשוב לי במסע הזה הוא שני דברים –

1.לזכור להתבונן אחורה על מה שעזבתי בלי להפוך ל"נציב מלח",  להתבונן במה שהיה ולהמשיך ללכת  כי הידיעה למה יצאתי  לדרך יותר חזקה מזה.

2.כשהמסע ב"מדבר" יהיה לי קשה ואני אשכח שכל מה שרציתי זה להגיע ל"ארץ המובטחת"   ,

אני רוצה לדעת שלא איענש ב"40  שנות נדודים"  על כך שקשה לי ,אלא יהיו סביבי האנשים שיעזרו לי ויתמכו בי בדרך כדי שאוכל לרכוש  את הכלים להתמודד עם כל הקשיים בדרך.

לכל אחד מגיע להגיע ל"ארץ המובטחת" שלו , עם הזכרונות של הטוב שהיה אך גם עם הידיעה המוחלטת למה הוא יצא לדרך הזאת  ומה היה החלום שלו.

באהבה, ענת