יש אנשים שיגידו שאני משוגעת , אבל אני מאמינה שיש קשר בל ינותק בין אהבה ותשוקה לעבודה . אולי זה נשמע שאני מדברת כאן על זוגיות , אבל לא , קראתם נכון , התכוונתי לעבודה ! כמו שנאמר בפרסומת הישנה " חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל" אני חושבת שגם בעבודה , אני זקוקה לתשוקה למה שאני עושה ולמה בעצם? למרות שגם עבורי העבודה זה קודם כל מקור פרנסה . אחד הדברים שנותנים לי אנרגיה זו דווקא היכולת שלי לעזוב את הכל ולצאת לכמה ימים למען עצמי שימלאו אותי וזה מה שעשיתי שבוע שעבר שיצאתי לשבוע של סמינר בתרפיית קוו זמן . אני יודעת שאולי זו דעה לא פופולרית , אבל פרנסה ממה שלא מלווה באהבה ותשוקה היא לא מקור לשפע ,אלא למחסור ולסבל יומיומי ואולי אפילו למחלות. קראתי פעם בספר רוחני כלשהו המסביר למה אנשים חולים או מתים בגיל צעיר. זו היתה אחת התשובות – כשאדם לא חי בהתאמה ליעוד שלו , הוא נחלש ויכול לאבד אפילו את החוסן הפיזי ואת בריאותו . כשאני מחוברת למה שאני עושה וזה נותן לי תחושת משמעות , אני מרגישה מלאת אנרגיה ומלאת מוטיבציה ויש לי מרץ לעשות דברים. ומה קורה כשיש בעיות ודברים לא הולכים בדיוק כמו שתכננתי ? ולמי אין אתגרים בדרך ? אולי המוטיבציה שלי יורדת וגם האנרגיה , אבל החלום תמיד שם ואני נחושה להגיע אליו למרות המהמורות . כשאני יודעת לאן אני רוצה להגיע , אני אחפש ואמצא את כל הדרכים שיובילו אותי לשם . וזה בדיוק מה שקרה לי כשהחלטתי לפרוש מההוראה שהיתה כל עולמי שנים רבות , בגיל צעיר יחסית ,כי הרגשתי שאיבדתי את הברק בעיניים כשאני קמה בבוקר לעבודה וידעתי בלב פנימה שזה הזמן לצאת לדרך חדשה לללכת הלאה ולגלות את עצמי מחדש , להתגבר על הפחדים ממה יהיה ואיך יהיה להאמין בעצמי גם כשיהיו בורות בדרך , ליפול לתוכם ולקום מחדש בדרך למטרה החדשה שלי .