מה אומר המשפט הזה? כל כך הרבה דברים.
למה אני מעלה אותו? כי אני עוסקת בסיומים. ובעיקר בסיומי חיים ובסיומים של פרקים מן החיים.
אני עובדת עם שבריריותם של החיים. שניה אחת אני פה, עובד עומל להשיג עוד ועוד, בשניה הבאה אני חסר יכולת ללכת או לדבר.
החיים ניתנים לנו במעין מתנה שבירה כל כך. מעיין- כי מתנה אנחנו יכולים לעטוף , לשמור, לנסות לא להזיק, אבל החיים, לא בשליטתנו. היום אני פה. מחר כבר לא.
אני פוגשת באופן קבוע אנשים שנפגעו ממחלות קשות , עדיין חיים, ולא מצליחים להנות יותר ממה שיש להם.
אני יודעת שגם אתם מטפלים באוכלוסיות שנפגעו. אם זה בחולים , פגועים פיסית או נפשית. 
אני פותחת פה לדיון של בעלי מקצוע- איך, באיזה שיטות אתם משתמשים להחזיר לאנשים את החיוך? את המשמעות לחיים.הכנס טקסט כאן