היא הייתה אישה נמרצת מאוד, בגיל 91 עלתה לארץ מארגנטינה, והגיעה לאחד מקבוצי הדרום.

בני המשפחה איחלו לה קליטה קלה בארץ...

במהלך 6 השנים שעברו היא נהנתה להיות עם הנכדים והנינים שלה בקבוץ, השתתפה בחתונות, חגיגות ושמחות.

בני המשפחה אחלו לה רק בריאות והרבה שנים טובות

היא הגיעה לגיל 98 וביום בהיר אחד איבדה את יכולת הדיבור והתפקוד שלה החלה לבכות בלילה , הפסיקה לאכול וללכת.

בני המשפחה אחלו לה לא לסבול.

הבת יצרה איתי קשר ושיתפה אותי ברצונה שאמא לא תסבול, היא מבקשת עבורה טיפול תומך בלבד. היא יודעת שזה מה שאמה הגבורה שעלתה לארץ בגיל 91 היתה רוצה היה בידיה גם ייפויי כוח שבו היא מבקשת לא להתפנות לבית חולים.

לשמחתי יכולתי לעזור לה. ראשית הקלה על הסבל- ע"י תמיכה ונוחות בדברים הפשוטים ביותר כביכול, כורסא נוחה לשכיבה, מיטה סיעודית, טיפול תרופתי להרגעה.

בני המשפחה איחלו לה שזה ייגמר מהר.

אחרי שבוע נפטרה בשלווה במיטתה.

ואלו הדברים שכתבה לי הבת: 

אמנו ז"ל נפרדה מאיתנו בביתה. בכבוד ושלווה. מוקפת באוהביה.

איריס חיים הצטרפה אלינו במסע האחרון ובשקט הנפשי שלה, בידע שלה, בנסיון שלה תמכה ועזרה בימים ובלילות הכואבים,

היא העניקה לנו עצות נבונות, תקשורת רציפה ודאגה לפרטים הקטנים 

ובעיקר שותפות כנה ואוהבת.

על כך התודה והברכה.

משפחות חזקות, משפחות שיודעות ורוצות לכבד את בקשת יקירם, למות בביתו, במיטתו. 

פנו אלי לקבל העזרה בביתכם. 

באופקים, בבאר שבע, מיתר להבים ועומר, אשקלון וכל יישובי הסביבה והדרום