אני בן 91 (האמת שכבר 91 וחצי) רציתי לגלות לכם דברים שהבנתי החודש. הבנתי שיש לי הרבה מינוסים . הראשון הוא שכשעליתי לארץ בגיל 17 (אחרי שכלאו אותי בקפריסין כשהגעתי באניית מעפילים) התיישבתי בנקודה בנגב המערבי. כיום זהו קבוץ פורח ומשגשג. ולמה זה מינוס תשאלו.. כי רק כעת הבנתי שעובדות זרות לא מעוניינות לבוא לעבוד במקומות כאלה, לא בטוח שהייתי משנה את דעתי אם הייתי יודע את הנתון הזה אז... בנוסף מינוס חמור ביותר שמעבר לזה שאני מאוד זקן אני (הס מלהזכיר) גם חולה אונקולגי שלא מקבל טיפולים אז אני נחשב חולה נוטה למות, בטח שבמצב כזה אף מטפלת לא תרצה לטפל בי. אני אמור להסתיר את המידע הזה כשהמטפלת באה לבדוק אם היא רוצה לטפל בי. מזל שאשתי האהובה מתה כבר כי המטפלות לא אוהבות לעבוד אצל חולים שגרים עם עוד משהו בבית, הן רוצות "אבא גר לבד?" יש לי הרבה יתרונות, אני אדם נחמד, נעים ומתחשב, אני גם לא סיעודי, מתרחץ לבד ואוכל בעצמי. מי חשב שפעם אצטרך למכור את עצמי עבור שעת טיפול., מי דמיין שכל קיומי ומחשבותי יצטמצמו באיך אמצא חן בעיני אנג'לה, לוסי או לילי ושאעמוד בכל התנאים שלהן.