חודש אדר הוא האחרון לחודשי השנה. להיות אחרון, מזוהה אצלנו לרוב עם כישלון, שהרי בדרך הטבע, להגיע אחרון, משמעו לפעמים גם לא להיות.

ולמרות זאת... כשאנו מגיעים לחודש אדר קמה וניצבת לפנינו הוראה חד משמעית הקובעת: "משכנס אדר מרבים בשמחה" (מסכת תענית דף כ"ט, א'). 

יותר מכל המועדים בהם מצווים אנו לשמוח ולהיטיב את לבנו מצטיין יום הפורים בריבוי השמחה. לא זו בלבד שכבר החל מראש חודש אדר אנו מרבים בשמחה, אלא שגם איכותה של שמחת פורים בולטת בייחודה.

להרבות בשמחה, מה טוב ומה נעים! הרי לשמחה מלאה בכל ימות השנה כולנו שואפים, אך כיצד מגיעים לכך? שהרי זה בדיוק מה שחסר לנו ואנו תרים כל ימינו אחרי השמחה הפנימית.

מקור השמחה של חודש אדר יסודו בהיותו אחרון - "ותשחק ליום אחרון". שמחה אמיתית היא היכולת לראות את האור שנמצא בתוך החושך, בסוף.

שורשם של הדברים מתגלה בחדירה לנבכי נפש האדם. ההתבוננות מלמדת כי מעמד מכובד, נכסים מרובים והישגים כלכליים אינם בהכרח ערובה לשמחה ואושר. אדרבה, לא פעם הם עצמם מובילים עצבנות ועצב. אולם, כאשר אדם זוכה להיגמל מרדיפתו אחר הישגים חומריים – היוצרים לא פעם את  העצב והעצבנות, ומתחיל ההתבוננות בעושרו הפנימי אז נעשה שמח באמת, כאותם אלו שנאמר עליהם: "איזהו עשיר? השמח בחלקו".

תזכורת למקומנו הפנימי ניתנת לנו באמצעות רעיון ההתחפשות בפורים, שכל מטרתה להראות לנו שכל העולם הזה אינו אלא תחפושת אחת גדולה, מאחר ומאחורי כל המסכות מסתתרת האמת האחת והיחידה – האם אני נאמן לעצמי או שמא עוטה אני על עצמי מסיכות בשאר ימות השנה.

שהרי השלווה הפנימית יכולה לשכון בלב שמקבל כל מה שבא עליו מכל כיוון ועת, ובכל הגיון כלשהו, ברוח טובה ובשוויון נפש. כלומר, כאשר אני מחוברת לאמת הפנימית שבתוכי ונאמנה לדרך שלי, אזי גם ברגעים הקשים, רגעי המשבר – יכולה אני להתמודד ממקום מועצם ושליו ולבחון האפשרויות העומדות לרשותי לשינוי המצב – להבדיל האיבוד עשתונות, תחושות כעס וחוסר אונים במקרים בהם אני עוטה "מסיכה על הפנים", ונדרשת "להוכיח עצמי".

המנהג לשתות "עד דלא ידע" בה לעזור לנו בהתבוננות פנימה - בכל שנה ושנה, בפורים, כאשר אנו מגיעים לאותו מצב של חוסר אבחנה, יש ביכולתנו להגיע גם לנימים הנסתרים שבלב, לאותו רובד בו שוכנות תמיד האמת הפנימי שלנו ויכולתנו לבחון את הנאמנות לדרכנו. וזאת מפני שכשהאדם שיכור, אין הדעת שלו יכולה לשלוט אז יכול הוא לבחון מבלי "תירוצים" את מעשיו ודרכו – מדי יום אנחנו עושים, משתדלים, מתאמצים – אבל האמת היא שלעיתים, בסוף מתגלה לנו שלא הצלחנו במשימה שלנו, ולא הועילו מאמצנו כלל. אז עלינו לשאול את עצמנו – "הייתכן שאנו עושים ופועלים במקומות הלא נכונים?!"

אין בליבי ספק שכל אחד יכול לזכור "חוויה מיוחדת" שחווינו במהלך השנים, חוויה מרוממת שהותירה בנו הרגשה טובה שמלאה אותנו ולו לרגע במעט שלווה. חוויה שיצרה אצלנו תחושה של התרוממות הנפש, תחושת ריחוף, סיפוק והנאה. תחושה זו נורה אצלנו כי נפשנו באה על סיפוקה ושלוותה בקבלת ותפיסת החיובי, הטוב והרגוע שבכל דבר ועניין. למקום זה של שלווה וקבלה מוחלטת ומלאה של עצמנו עלינו לשאוף מדי יום. איך עושים זאת?! זה די פשוט... אפשרו לעצמכם לקחת 'פסק זמן' (ולא, הכוונה אינה לשוקולד...) מהחיים והשגרה, מהמהומה שמתרוצצת מכל עבר, מהעבודה, מהבית, מכל מה ש"צריך", אפשרו לעצמכם מתנה נפלאה – התנתקות זמנית מכל המחשבות השוליות והתמקדות ב'עצמי' הפנימי שלכם.

ואם אתם צריכים עזרה... רוצים לחוות חוויה מדהימה ומעצימה – מזמינה אתכם להגיע למפגש מסרים אישיים בתקשור